הצד הזוהר של המטאטא

אלף מברשות ומטאטאים מכל רחבי תבל, במגוון עיצובים - יוצגו במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב

גל קרניאל, גלריה, הארץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גל קרניאל, גלריה, הארץ

כמעט בכל בית בעולם יש מטאטא, אבל רק שמתעמקים בדרכי העיצוב של האביזר היום-יומי הזה, ושל אחותו הקטנה המברשת, מתברר שפע האפשרויות הבלתי נדלה הטמון במוט שבקצהו ציצת סיבים לניקוי. באזורים שונים של העולם משתמשים במגוון מרשים של סוגי עץ לייצור המוט, ולא מעט בעלי חיים תורמים קווצות שיער או אניצי פרווה למאבק באבק.

במגוון החומרים שמהם מייצרים מטאטאים ומברשות יכול להתחרות רק שפע שיטות העיצוב. באסיה, למשל, מוטות המטאטאים קצרים מהמקובל במערב והם מחוברים לשיער באלכסון, כך שפעולת הטאטוא מחייבת התכופפות.

לפני חמש שנים פגשה שירי סלוין את דניאל רוזנסטרוק והתברר ששניהם מוצאים עניין מיוחד בעולם המטאטאים והמברשות. האוסף שלהם "נולד מעניין משותף באביזרים יום-יומיים, שגרתיים, שאנשים מתייחסים אליהם כאל דבר מובן מאליו, אבל למעשה מתארים את ההיסטוריה של חיי היום-יום בעולם לאורך הדורות", אמרה סלוין בשיחת טלפון מפאריס.

סלוין למדה עיצוב אופנה בבצלאל ומתגוררת בפאריס זה 12 שנה. במקצועה היא יועצת סטיילינג ועיצוב, ובין השאר היא כותבת תחזיות אופנה למגזין "View". רוזנסטרוק הוא יועץ סטייל למגזין "Maison". משהתברר לשניהם מוקד העניין המשותף, החליטו להרחיב את האוסף. "כל החברים שלנו גויסו למשימה ומכל מקום בעולם שבו ביקרנו חזרנו עם מברשות. קנינו אותן בשוקי פשפשים, במכירות בבתים, בחנויות עיצוב ואצל אומנים בכפרים באפריקה ובמזרח. זה כבר נהפך לנושא לבדיחה", אומרת סלוין.

לפני שנתיים פירסמו את הספר "Brush", שבו הציגו 1,000 מברשות מהאוסף שלהם. מאז הוסיפו עוד 1,000, שהוצגו בפברואר במוזיאון Bibliotheque Fornay בפאריס. החל ב-1 ביולי יוצג האוסף במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב.

התצוגה מחולקת לחמישה שערים, על פי שיקולים אסתטיים. השער הראשון מתייחס למסורת העירונית הבורגנית. "עם הכניסה של חדרי אמבטיה ומים זורמים לבתים באירופה, בסוף המאה ה-18, גברה ההקפדה על הניקיון והתפתחו סוגים רבים של מברשות", מסבירה סלוין. "מכיוון שאלה היו בתים של עשירים, מרבית המברשות יוקרתיות ועשויות חומרים כמו שנהב, שריון צב, כסף וזהב. יש גם נרתיקים מעור צבי". מברשת לסירוק פיאות מהמאה ה-18, שהמחיר ששולם בעדה היה 600 יורו, היא אחת היקרות ביותר המוצגות בתערוכה.

שער אחר נקרא "בזאר", ובו מאוגדות מברשות שרובנו רגילים לראות היום. רוב המברשות בשער הזה הן מסין, הודו, מרוקו, מקסיקו, טורקיה וישראל - בעיקר מברשות "נמר" של אברהם כהן מיפו. במברשות האלה, הפלסטיק והסיבים הסינתטיים מחליפים לפעמים את החומרים הטבעיים. "יש יתרון לחומרים סינתטיים כי קל לשטוף אותם, קונים אותם בגרושים וזורקים. על מברשת משערות של חזיר צריך לשמור. אי אפשר להניח אותה רטובה, כי אז היא תאבד את צורתה", אומרת סלוין.

בשער האחרון של התערוכה, "קיטש", יש מברשות שהן מזכרות מערים שונות, כמו מברשת בצורת דב שחור מברן שבשווייץ, אחרת המעוצבת כאמא שחורה גדולה מניו אורלינס ומברשת לברבי. השער האחרון מוקדש לעיצובים תעשייתיים בני זמננו, כמו מברשות שמקבלים במטוס או מברשות לשמאליים. 

בקצרה: "מברשות". מוזיאון ארץ ישראל. פתיחה: 1.7. 

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ