מחלה כרונית: יורם קניוק נפרד מהשנה החולפת

"אני בא בימים, כשם ספרי היוצא לאור, ואני מהול בעצב". יורם קניוק מספר על זיכרון אחד שלקח אתו מהשנה האזרחית החולפת. אמש הלך לעולמו בגיל 83

יורם קניוק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יורם קניוק

שלוש פעמונות יופי עומדות, ואחת אומרת שההוא שלח לה מכתב וכתב ד’ טבת. מה זה ד’ טבת? הוא צוחק עלי? עונה השנייה, זה בטח מין כזה תאריך. בעיני רוחי אני מחפש את שולחנו של חיים כהן, גדול היועצים המשפטיים בישראל, אך הכיסא ריק, אין איש, ולא רק מפני שכהן ז”ל. יושב על מיטה בבית החולים ומחכה. אומרים ישנו מקום אחד אחרון במסדרון, אומר תודה, ורואה אחיות בוכיות רצות ולמי אכפת מהן. למטה אומרת לי אחות רוסייה שתצביע ליברמן בגלל הערבים, או בנט בגלל שלא יחזיר שטחים. אמרתי משהו על ירושלים, היא אמרה לנצח נצחים, ולחמתי על העיר וחשבתי כמה נצחים זה נצח נצחים, והאם האחות החמודה תמצא עוד נצח לחבר לנצח נצחים של ליברמן.

אחר כך היתה “פוליטיקה” בערוץ 1, ובנט כמו נר מלוקק, ושלי יחימוביץ’ דואגת לצעירי ההתנחלויות שיצביעו לה, כי גם להם אין דירות, והיא לוחמת בעד ההתנחלויות בדם תומכיה. הרי לא במקרה שני המפא”יניקים האחרונים, פרץ ומצנע, הלכו אצל בת האצ”ל ששרפה דגלים אדומים בילדותה. אמי הגיעה לארץ לפני מאה ושתים עשרה שנים, בד’ טבת אלף תשע מאות ועשר שנים. ורואה את מולדתי נכבשת על ידי זדים מימין ודתיים עם כיפות ברזל, ועברית שנעלמת.

יורם קניוק (צילום: דניאל צ'צ'יק)

אם האחיות שראיתי היום ינטשו לחלוטין, אזי לא תזוז שיערה משערותיו של ביבי, המודבקות במשהו דמוי דבק נגרים, ועם אשתו המחייכת גם בשינה ייראה כסיפור אהבה מהסרטים. אלה שליטייך, ארץ קדם שנהייתה פלסטיק. וכל זה ביום וחצי. וליד קבר האחים של ברנר וחבריו, אמרה לי פעם אמי, ראה מה אני מורישה לך! פטפטני ביבי לא היו מבינים את זה. היום מת גנרל נאור – הביבים ינידו פאה ויגידו מילים ריקות על קיר ברזל, אך ירוצו לבכות על קברים כנענים במערת המכפלה ולא ידעו כמה חשובות לנו חניתה ואקסודוס ודגניה במקום עצמות לעבוד אותן.

אני בא בימים, כשם ספרי היוצא לאור, ואני מהול בעצב ונזכר שכשחזרתי פצוע ממלחמת תש”ח קיבל את פני אבי ואמר: יורם, יהודים ומדינה, לא ילך. הוא שירת כסגן משנה במלחמת העולם הראשונה בחיל שבו היטלר היה רב טוראי. ככה זה בעולם המזוין הזה. אני דואג לנכדי, שיגדל במדינה של האחות שאינה רוצה שיחזירו שטחים וכבשה אותם לפני שנולדה, כי “מה שנכבש במלחמה נשאר כבוש”, היא אמרה. אני יתום, ואחרי מאה שנים בארץ ישראל הגיע לנו יותר. נשארנו עם הפודלים של ביבי ושל פוטין הישראלי, זדים מקש או שמא פרוסים עברים, מכלים מדינה שהיתה, וכל זה ועוד ביום אחד וחצי יום.

הטקסט פורסם ב28.12.12 כחלק מפרויקט של אנשי תרבות כותבים לעכבר העיר על רגע אחד שיקחו אתם מ-2012.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ