ביי ביי ראשון

תערוכת היחיד של רקפת וינר עומר מוצבת במרכזה של ראשון לציון, בגלריה העירונית בית קנר, אך בו בזמן מציינת את הפרידה הפיזית של האמנית מהעיר. לקראת פתיחת התערוכה שוחחנו עימה על ראשון ועל הפרידה המיוצגת בעבודותיה

רלי הופשטטר-סבג
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רלי הופשטטר-סבג

במוצ"ש, 13.04.13 בשעה 20:00 תיפתח תערוכת יחיד חדשה בבית קנר, גלריה עירונית לאמנות בראשון לציון.התערוכה "ביי ביי ראשון" של האמנית רקפת וינר עומר, הינה תערוכת פרידה של האמנית מהעיר בה התגוררה שנים רבות. בסוף שנות התשעים עסקה וינר עומר בעיקר בעבודות טקסט, וידאו ומיצב, אותם הציגה בזמן הלימודים במדרשה לאמנות, "לאט לאט העבודות הגיעו בדלת האחורית לציור ולעמדה של ציירת.” היא מספרת  ומוסיפה, "בעיקר במהלך לימודי התואר השני בבצלאל ב-2007 , החלה להתרקם התעניינות שלי בציור,  מיתולגיות של ציור ומיצבי ציור.” סגנון הציור של וינר עומר משתייך לז'אנר של ״ ציור רע״. "ז׳אנר שהחל להיות נוכח באמנות אמריקאית ואירופאית (גרמנית) בשנות התשעים, זה ציור שמשתמש בתת תרבות, מתנהג בפראות בכוונה, ויש בו גם קריאת תגר על נורמות של ציור.” כך מסבירה לי האמנית.אירועים בראשון לציון - המדריך המלא את סגנונה המיוחד מביאה וינר עומר גם בתערוכתה "ביי ביי ראשון". אמנם  התערוכה מוצבת בטבורה של העיר אך בו בזמן מציינת את הפרידה הפיזית של האמנית מהעיר. ראשון לציון מיוצגת ביצירותיה ומופיעה כתימה המרכזית של התערוכה. "התגוררתי בראשון כמעט כל חיי, כמעט 50 שנה”, מספרת וינר עומר, "הורי גדלו בה כילדים (אמי נולדה בעיר, אבי הגיע כתינוק). אחרי השירות הצבאי חזרתי לראשון וכשהתחתנתי קנינו בה דירה ונשארנו שם. מזה שנים רבות רציתי לעזוב את העיר ולגור בתל אביב. גם בגלל חוסר הנוחות בתחבורה לתל אביב,  שם הסטודיו שלי ורוב הגלריות וחללי התצוגה שהצגתי בהם עד היום, ומרחק ממרכזי תרבות יותר אינטנסיביים שאני זקוקה להם. אני גם לא נוהגת, כך שבמשך שנים על גבי שנים חיכיתי בתחנות אוטובוס לאוטובוס שיקח אותי הביתה בסוף היום או בסוף הלילה.” אחת מהיצירות שיופיעו בתערוכה נוגעת בדיוק בנקודה זו. במרכז הגלריה יוצג ספסל רחוב ש'טופל'  ומהווה סמל לזיכרון של ההמתנה. “הספסל מחבר את העיסוק בתרבות רחוב ושוטטות, את ההמתנה, על ספסלי אוטובוס וספסלים בכלל, תוך שוטטות בעיר כשהבית רחוק בפרוור, ואת העיסוק בז׳אנר של הציור הרע ששואב מהרחוב.”ספסל חוצות מצוייר, עבודתה של וינר עומר מה הדבר שיחסר לך מראשון ואליו תתגעגעי? "אני ממשיכה להגיע לראשון כי משפחתי שם, ואני גם מטפלת באומנות בראשון במשך יומיים בשבוע. כמובן שמאז שאני גרה במקום אחר ומרגישה ״אדם חופשי״ יותר, איזורים מסויימים של ראשון נראים לי הרבה יותר יפים מאשר בעבר. האיזור בו ממוקמת הגלריה העירונית, הירידה מבית הכנסת הגדול, המדרחוב הרחב מאד עם המדרגות בצדדיו וגן המושבה שהפך לגן העיר הם חביבים ביותר. כשתליתי את התערוכה ירדתי מהגלריה שבמעלה העלייה למטה אל העיר והרגשתי פתאום שמחה, מפוייסת ומחבבת את העיר הזו מחדש. במצב היפותטי בו לא אגיע לראשון כמעט בכלל, אני מניחה שאתגעגע למה שממנו בעצם ברחתי, לזיכרונות הילדות ולמקומות שמזכירים אותם. אמנם בראשון זה אחד הדברים הכואבים- יש בניה מואצת קצת חסרת אפיון ואופי שלא משאירה הרבה דמיון למה שהייתה הצורה של המקום בילדותי. אבל בית הקברות הישן המקסים, האיזורים שליד הגלריה ובית הכנסת הגדול, אנשים שהיכרתי, וה״אידאה״ הפאב הקטן שישבתי בו בילדות ועדיין קיים, אתגעגע לאלה קצת."מהי ראשון עבורך? מהי מייצגת או מסמלת, אם בכלל, והאם העיר מיוצגת בעבודותייך או משפיעה על יצירתך?"ראשון בשבילי היתה הרבה שנים פרוור שינה. בעבודות שלי התייחסתי הרבה לכך שאני "האשכנזייה מהפרוורים״, "האמנית המסכנה״, זו שבאה ממעמד סוציו-אקונומי בינוני, או בינוני נמוך. במיוחד הפער הסמוי בין המושבה שהיתה יקרה לליבם של הורי והם הכירו בה את רב התושבים ולא רצו לצאת ממנה לשום מקום אחר, ובין ראשון העיר הגדלה והולכת בקצב מואץ בה גדלתי.בהחלט הדגשתי בעבודותי את העובדה שאני מראשון, במובן של השמעת קול שהוא לא תמיד אופייני באמנות עכשווית ולא של צעירים ומצליחנים, אלא של אשה יותר מבוגרת, שחיה במקום שגדל בקצב מואץ, וחולמת על מקום אחר."מה היית משנה בעיר?"הייתי משנה את אמצעי התחבורה אל מחוץ לעיר. בוודאי שעם רכבת תחתית המביאה לכל מקום במרכז תל אביב, ברבע שעה וללא פקקים של שעות בבוקר, ראשון היתה יכולה להיות משהו אחר לגמרי.הייתי משנה, לו היה ניתן, בדיעבד, את האצת הגדילה של העיר משנות השבעים והשמונים ומציעה גדילה יותר מתונה ופחות המונית. ואופרטיבית - הייתי מטפחת תרבות לוקאלית - מוזיאון לאמנות עכשווית החסרה מאוד בעיר כשבכל הערים המתחרות יש כבר מזמן! וגם תרבות לוקאלית לא פורמאלית- מחאה, מצעד גאווה, סינמטק. ספריה עם יותר סניפים שגם משאילה מוזיקה ואולי שיש בה מקומות להופעות של מוזיקה אלטרנטיבית. וכמובן ממשיכה לתמוך בגלריה העירונית, שהציגו בה לפני אמנים חשובים בהם מורי יאיר גרבוז, גדעון גכטמן ועוד רבים וראויים. הייתי ממשיכה לדאוג שיהיה מכובד ומשמח לבוא ולהציג בה, גם לאמנים שאינם מקומיים."עבודת הוידאו - שובה של העלמה הרצחנית 2010, מחווה לוולרי סולאנס» אומנות אורבנית בראשון לציון?אפי גן, אוצרת התערוכה, כותבת כי בתערוכה יוצגו "ציורים על בדים גדולים לצד ציורים קטנים, רישומים ועבודת וידיאו. מתוך הקנבס עולות דמויות חידתיות, אינפנטיליות למראה, מצוירות בקו גמלוני, אובססיבי. ציור מפוכח, המביט באופן אירוני על עצמו ועל העולם ועם זאת לא מפוענח עד הסוף. במרחב הפעולה בין האמנות לחיים, מטלטלת רקפת בעמדה מגדרית בעלת הקשר תרבותי רחב. אופרת רחוב תיאטרלית המתרחשת ברחובות מוזנחים, פורעת חוק הנהנית מאהדה גוברת עד כדי היותה 'מרכז' ולא עוד 'שוליים' ".

נעילת התערוכה: 20 ביוני 2013.ימים ב-שבת 10:00-13:00 וכן יום ג' 16:30-18:30

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ