"עין השחרור": על נקודות מבט, אפשרויות קליטה ואופני ייצוג

התערוכה הקבוצתית "עין השחרור" עוסקת בטרנספורמציה של הקיים לעולם הדימויים ובטשטוש הגבולות בין פיסול לרישום. חבל שהחללים שבהם היא מוצגת פוגמים בהנאה

הילה שקולניק-ברנר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הילה שקולניק-ברנר

התערוכה "עין השַׁחֲרוּר" יוצאת מאספקט פורמליסטי - המתח האימננטי הקיים תמיד בין דו ממד לתלת ממד, בין דימוי לייצוג. התערוכה מציגה עבודות שחלק גדול מהן עוסק בטרנספורמציה של הקיים לעולם הדימויים, ובטשטוש הגבולות שבין פיסול לרישום.

» בית האמנים - לכל הפרטים» תערוכות מרץ בבית האמניםאירנה גורדון, אוצרת התערוכה, מביאה מיצירותיהם של תשעה אמנים כדי לדון בנקודות מבט, אפשרויות קליטה ואופני ייצוג. התערוכה עומדת בכך בכבוד. היא מציגה, מדגימה ומיישמת את הרעיונות, אם כי חסר בה ריגוש, מבט מכליל יותר, שהיה הופך אותה מתערוכה מעניינת לטובה. גורדון מציינת כי שם התערוכה לקוח משירו של וואלאס סטיבנס "13 דרכים להתבונן בשַׁחֲרוּר" מ־1917. השיר, כמו התערוכה, מבטא "את ביזור המבטים, את ריבוי אי הוודאויות ביחס לתפיסת המציאות באמצעות התיאור המילולי והתיאור הציורי גם יחד. דרך מבטה של ציפור השיר, דרך עין השַׁחֲרוּר, אנו רואים את ההרים המושלגים; השַׁחֲרוּר נח על ענף של עץ; השַׁחֲרוּר הוא שלוש דעות או מחשבות העוברות בראש הדובר; איש ואשה יחד הם שַׁחֲרוּר".

הילה בן ארי, "מבנה", 2008, חיתוך נייראחת הבעיות העיקריות בתערוכה היא החללים שבהם היא מוצגת. היא מתפרשת על פני חללים שונים, קטנים למדי, בבית האמנים, שלא מצליחים לייצר לכידות וקוטעים את רצף הצפייה. נדמה לי כי חלל גדול יותר וחנוק פחות היה מיטיב עם התערוכה. ההקשרים בין האמנים היו פחות תיאורטים ויותר ויזואליים, כי בסופו של דבר, אנחנו לא רק קוראים את טקסט התערוכה, אנחנו גם משוטטים בה, צופים בה ובעיקר חווים אותה. החלוקה לחללים קטנים, כל אחד שונה במראה ובאופי, פוגעת בלכידות וברצף ופוגמת בהנאה.עבודה מצוינת ומסקרנת יש לתמר שפר, "Real Virtuality", שכבר הכותרת שלה מרמזת על אוקסימורונים, סתירות ופרדוקסים. העבודה היא מיצב קיר של עיפרון, גרפיט ואובייקטים על עץ. שפר מתארת מרחב עירוני, המערב נקודות מבט, מבט על, מבט חזיתי, דו ותלת ממד - כאוס עירוני הנוצר באמצעים גרפיים של נקודות ציון, כבלים וסיבים, הרוחשים מעל ומתחת לפני השטח. העבודה היא בין רישום לפיסול, מינימליסטית ומצומצמת. לשפה הגרפית הנוכחת מאוד בעבודה מצמידה שפר אלמנטים שונים המייצרים נרטיב. בולטות ביותר הן זכוכיות מגדלת הניצבות כטוטמים על פני השטח, משמשות מעין "אח גדול", מצלמות אבטחה אולי, המגדילות אזורים מסוימים במרחב המוזר הזה. מצויות גם מכוניות פלסטיק שחורות, אחידות, הניצבות על פודסטים המייצרים תלת ממד ממשי בתוך העולם השטוח. שפר יוצרת מרחב בלייד ראנרי ובו היא מציירת שלושה מדליונים שבהם מצוירת אשה הנושפת דבר מה - שערה, חוט או סילון מים. היא נראית זרה ומבולבלת במרחב הווירטואלי הזה, ונוכחותה לא מעניקה לו אנושיות אלא דווקא מבליטה את היעדרה. אוריאל מירון מציג את "Principle of Moments", משנת 2010. השפה האמנותית והתכנים של מירון נוגעים מאוד בנושא התערוכה. הוא מפרק אובייקטים, הנראים כשלד של כיסאות נוח שעברו שינוי ומוטציה, והם משמשים עבורו כחומר גלם צורני ליצירת קווים בחלל. המתח הקיים בין התלת ממד והדו ממד הוא המבנה את היצירה, וכך גם שיווי משקל, יחסי תלות הדדיים, פירוק וחיבור מחדש. לצד אחד של מארג האובייקטים מחבר מירון חיתוך של עץ צבוע שחור, והופך את המבנה השלדי הזה ליער סבוך, העונה למרחב הקווי של שפר התלוי ממול. גם מירון משחק ביחסים שבין פיסול לרישום בחלל, אולם הוא עושה זאת באופן הפוך לזה של שפר, והדיאלוג הנוצר ביניהם הוא בעיני החלק המעניין ביותר בתערוכה.

תמר שפר, "Real Virtuality"העבודות של הילה בן ארי בעלות סמליות ברורה, מילולית כמעט, אם כי הביצוע וההתפתחות של השפה האמנותית שלה לאורך השנים מעניקים לה ערך מוסף על זה הדקורטיבי.בתערוכה היא מציגה כמה עבודות - עבודת וידאו, נגזרות נייר ורישומים עשויים אריגה של שתי וערב באמצעות חוט אדום, מוטיב החוזר ברבות מעבודותיה. "ערבייה" היא עבודת וידאו סטטי של רקדנית אקרובטית המצויה בתנוחה בלתי אפשרית כמעט, המותחת את גבולות היכולת של הגוף. נדמה שעוד רגע תגיע הקריסה, אך היא אינה באה, נותרת יציבה, אך מציעה כל הזמן את פוטנציאל ההתמוטטות. מה שכבר קרס אצל מירון והורכב מחדש נותר עומד איתן אצל בן ארי, אך הפחד מפני ההתמוטטות מצוי אצלה כל הזמן והוא המייצר מתח ועניין בעבודות.יש לציין גם את מבחר העבודות של רענן חרל"פ, המשבש אובייקטים כמו רגלי שולחן וקופסאות ומעביר אותם למצב צבירה של עבודות קיר, המביעות היטב טרנספורמציה של ייצוג ונקודות.עוד מציגים בתערוכה: ישראלה הרגיל, גבי קריכלי, יעקב קאופמן, יאן טיכי וטליה קינן.

» "עין השחרור", תערוכה קבוצתית. עד 16.3. בית האמנים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ