הילה שקולניק-ברנר, עכבר העיר
הילה שקולניק-ברנר, עכבר העיר

טקסט התערוכה "הליכות ירח" יפה כמעט כמו התערוכה עצמה. צילה חיון, שכתבה אותו, שואלת אותנו "אם אתה תר אחר יופי, חפש אותו בתוך עצמך. אל תפנה את מבטך החוצה, אל הנוף סביבך, אלא לחץ על עיניך שלך והנכח את היופי בתוכך. האם תהיה מוכן לשלם את מחיר הכאב הכרוך בלחיצה על גלגל העין? האם החיפוש אחר היופי, הצבע והקסם אינו נידון מראש להיות תהליך כואב ומייסר, המחייב לעצום את העיניים מול המציאות האמיתית המקיפה אותנו?". » "הליכות ירח" - לכל הפרטיםמתן בן טולילה מאפשר לצופים בתערוכה ליהנות מן היופי בלי לסבול מכאב הלחיצה על גלגל העיניים. הוא מעניק בנדיבות את עבודותיו על צבעיהן המרהיבים ומותיר לצופים את ההחלטה אם להסתפק בהנאה המיידית של היופי המרהיב או לנסות לצלול לתוכן בקפיצת ראש כואבת. כי בן טולילה אינו מותיר פתח, הוא חוסם ואוטם, ממרק וממלא ומותיר את פני השטח היפים עד כאב שלו נעולים. היופי של מתן בן טולילה הוא בעל חיים משל עצמו, חיים פנטסטיים, משוחררים מכבלי צבעים וצורות אדריכליות ומלאי אשליה. למה מגיע לי כל היופי הזה? "שש קופסאות"

אני יושבת מול העבודה "שש קופסאות" בחלל העליון. על רקע שמי טורקיז מבנה הנראה תעשייתי, מורכב כולו ממשטחי צבע עזים. ירוק, כחול, ורוד, צהוב, פלטה שלמה נפרשת בפני הצופים. אין גוונים ומעברים רכים, אלא הטחה של גושי צבע. העין מנסה לבלוע, להכיל, "למה מגיע לי כל היופי הזה?". לפני המבנה מונחים מלבנים, שש מסגרות, קופסאות, על גבי בטונדות. במבט ראשון רואים סדר ומשטור, מבט שני מגלה הסטות קטנות, כאוס קטן בתוך הסדר הגדול. בן טולילה יוצר שיבושים הנוטלים את תשומת הלב מן המבנים הבלתי אפשריים לעצם השיבוש. המבט על הדימויים הוא מבעד לדימוי ממסגר, ובכך הוא מסב את תשומת הלב לראייה עצמה, ומשלבה בתוך עולם הדימויים העשיר והצבעוני שלו. ונחזור אל הציור - האם הקופסאות הללו הן מטפורות? האם אלה חלונות שדרכם מציצים על המבנה? האם זהו פס ייצור המשווע להבדלים קטנים בין מוצריו? המשמעות הנרטיבית מאבדת את חשיבותה. נותרים המרכיבים הבסיסיים ביותר, צורה וצבע. וריקנות. הכל כל כך ריק, עד שנראה שזהו עולם שהצבעים השתלטו על כל פיסת חיות שבו.אחד המאפיינים של עבודותיו של בן טולילה הוא הסדר, המשטור, המראה התעשייתי. הצבעים זרחניים, חד משמעיים, הדימויים כאילו נעשו בידי מכונה. אך לפתע רוחשת הקרקע, כל המבנה המסודר, הצורות הגיאומטריות, הכל מונח על אדמה כאוטית. התחושה היא של שני עולמות שהוצמדו יחד: זה המובנה וזה החופשי, האקספרסיבי. הצבעים הממלאים כל לעומת פיסות קנבס חשופות. ההתנגשות הזו מייצרת דינמיות, מרעידה את המבנים היציבים שהאמן טורח עליהם. הוא חותר תחת עצמו ומייצר חוויות שונות באותה העבודה. הוא בה בעת הסנגור והקטגור, מייצב ומרעיד, מעניק ולוקח.

דימוי שכמו הוצנח ממקום זר. "שני ירחים של סתיו"כבר מתערוכת בוגרי התואר השני של בצלאל לפני כשלוש שנים בלט בן טולילה. עבודותיו התייחדו בקסם שיצרו, במחויבות הטוטאלית והבלתי מתפשרת למרכיבי הציור הבסיסיים. תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה נגא אינה הפתעה לפיכך, היא עונה על הציפיות.העבודה שלו רפלקטיבית, היא מבוססת על הנחת היסוד שהצופה מכיר ומודע, והוא מאפשר לו להלך בתוך העולם הצבעוני שהוא מבנה בזהירות, בהליכת ירח, בתוך המרחבים שגם אם במבט ראשון נראים מוכרים, הם לחלוטין מומצאים. כפי שכותבת חיון: "מתן בן טולילה מצייר נופי נפש, משל היו נופים חיצוניים. הוא מאחז את עינינו באובייקטים מוכרים ומוחשיים, אך מניח עבורנו עקבות שאין להחמיצם של תעתוע, חידה ומבוך, כאומר לנו במפורש: הדימוי שמול עיניך הוא בעיני רוחי ובעיני רוחך בלבד".בן טולילה לוקח דימוי - מבנה, קטע נוף, חלון - ומותיר אותו כדגם ההופך לאייקון, לאבטיפוס. אם זו טחנת רוח מוזרה, או חממה, כשם אחת העבודות היפות ביותר בתערוכה, הוא מייצר דרמה סמויה ומאופקת, שהשחקנים הראשיים בה הם קו, צבע וקונסטרוקציה פנטסטית. במפגש בין סדר לכאוס בין גיאומטרי למופשט, הוא מייצר עולם אמנותי עשיר ומלא בתערוכה שהיא כולה ציור משובח."שני ירחים של סתיו" - על רקע מה שנדמה חוף ים מתגבש לו דימוי אמנותי, שכמו הוצנח ממקום אחר וזר. מארג של צבעים בקומפוזיציה מובחנת, בעלת היגיון פנימי, הנותר עלום בעיני הצופים, שני דימויים עגולים, כשני אישוני ענק, מביטים אל הצופה, המביט בהם חזרה. שיר ההייקו המופיע בטקסט התערוכה בתרגום של יואל הופמן מלווה את העבודה, ומעניק לצופים מתנה עם צאתם:"לחץ על גלגל עינךוהרי לך שני ירחים של סתיו".

» מתן בן טולילה, "הליכות ירח". עד 8.3. גלריה נגא, אחד העם 60. שעות פעילות: ב'-ה' 18:00-11:00, ו'-שבת 14:00-11:00.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ