חומות של תקווה: Know Hope נכנס לגלריה

Know Hope מרגיש בנוח ליצור ברחוב, גם אם נכפית עליו בשל כך אג'נדה אנטי ממסדית. היום דווקא נפתחת לו תערוכה במקום שמייצג יותר מכל אמנות שבעה - גלריה גורדון

הילה שקולניק-ברנר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הילה שקולניק-ברנר, עכבר העיר

מה יש בדמויות הללו, חסרות המין, המגדר והגזע, עם הבעה קבועה וגוף שבור, אשר מדבר לכל כך הרבה אנשים? הדמויות המקווקוות, הנושאות עליהן סמל של לב, אדום או לבן, מלא או ריק, הפכו זה כבר לסימן ההיכר של האמן הידוע בכינוי Know Hope. כינוי שדבק בו, כך הוא אומר, ללא כוונה.

» "דברים שמפרידים" - לכל הפרטיםאז גם השבוע לא נספק לכם סקופ ונספר לכם מה שמו האמיתי, אבל רק נאמר, קצת בגאווה, שהפעם הראשונה שהוא הבין שזה השם שדבק בו היתה כשראה ב"עכבר העיר" כתבה על תערוכה שבה נכתב כי Know Hope משתתף בה, ועם הזמן השם הזה השתלט עליו. "חוסר הרצון לומר את השם האמיתי שלי נובע מהרצון להוציא את עצמי מהמשוואה", הוא אומר, "שהאמנות שלי תעמוד בפני עצמה. עם הזמן העיסוק בשם האמיתי שלי גדל, ממש בלי שהתכוונתי. אני לגמרי מודע לזה שככל שאני מנסה להתרחק מהעיסוק בזה העניין דווקא גדל".אחרי ששמנו את עניין השם מאחורינו, נספר שהפגישה עמו נערכה לרגל תערוכת יחיד גדולה שלו, "בשני חלקים", שתוצג בגלריה גורדון. החלק הראשון, "דברים שמפרידים", ייפתח הערב (ה' 28.2), וחלקה השני, "דברים שהושארו מאחור", ייפתח בעוד שלושה שבועות. בחלקה הראשון של התערוכה יוצגו עבודות חדשות מהזמן האחרון, של עבודות על נייר, עץ, טקסט ותצלומים, והיא תפרוש את השפה, המילון, המרכיבים והדימויים המוכרים. יחד עם זאת, כל הצבה חדשה ומיקום חדש מייצרים הקשרים נוספים, חיזוקים ונקודות מבט נוספות, הפעם פוליטיות יותר. חלקה השני של התערוכה קונספטואלי ומזוכך, לא פיגורטיבי, אלא מתמצת ומייצר ארטיקולציה חדשה לרעיונות האמן.

"The Promisses, They Hover Like Vultures" (צילומים: ברק ברינקר)

המצב הקיומי של היות בין לבין, פיזית ומטאפורית, עומד במרכז התערוכה. מצב קיומי אנושי המתגשם בדמויות כלליות שאפשר להזדהות עמן דווקא בגלל שהן נעדרות פרטים מזהים אלא מציגות קונספט אנושי אוניברסלי. אלו הרעיונות העומדים מאחורי הדימויים שלו: דמויות, ציפורים, דגל, חומה וגדרות.

התערוכה הזאת, למרות שקשה להבחין בכך באופן מיידי, פוליטית הרבה יותר. לאומיות ולאומנות לא ממקום פוליטי ישיר, אלא בחינה שלהן כמנגנון רגשי. הדגל הוא כמובן סימבול דומיננטי, כמו גם גדרות, חומות וכל מה שמייצר גבולות. נקודת המבט של הצופה מאפשרת לו להחליט מאיזה צד של הגדר הוא נמצא. "בעבודות אני מתעסק בכמיהה", אומר Know Hope, "כמיהה אוניברסלית לכל דבר. אנחנו נולדים לתוך מציאות טעונה שמגיעה עם מערכת מוסרית ואג'נדה שמאמצים בצורה שרירותית. נראה לי מוזר שזה קורה, האימוץ השרירותי הזה. בעבודות אני בודק בדיוק את המצבים הללו".

Know Hope אינו בוגר בית ספר לאמנות וחביב המורים, אלא אחד שדיבר לכמעט כל מי שעבר באיזו פינת רחוב וגילה שהדמות השבורה, זו עם הלב החסר, מדברת בדיוק אליו ועליו. נדמה לי כי אחד הדברים המייחדים אותו הוא שהוא לא נכפה על הצופים. הפגישות הראשונות איתו לא היו בגלריה אלא ברחוב, על קירות במרחב הציבורי, שם הוא יצר את אמנותו מתוך מחויבות פנימית. הפוליטיקה של האמנות לא היתה חלק מהמכניזם שהניע את היצירה שלו, ומי שהתאהב בדמויות שלו ברחוב, הלך וחיפש אותן עוד ועוד. ההערכה אליו לא הוכתבה, היא אותנטית. ואני שמחה לציין שההתאהבות שלי בעבודות שלו קרתה מזמן, בשעה שהחניתי את האוטו באחד החניונים בדרום העיר ועצרתי לרגע, בהשתאות, מול אחת הדמויות הנוגות שדיברה בדיוק אלי.

Know Hope מספר שחשוב לו הדיאלוג הרציף עם הצופים, שיכירו את המילון הצורני, את שפת הקודים שיצר, וירגישו חלק מהסיטאוציות שהוא מייצר במרחב הציבורי. "אין נכון או לא נכון", הוא אומר, "לא אכפת לי מה אנשים אחרים עושים. הרבה פעמים אמנות בהקשר האקדמי יוצרת מועדון חברים סגור, שאמנות הופכת בה למשהו של אנשים שעוסקים באמנות. זה מפספס הרבה, לא רק בחשיפה, אלא זה הופך לאמנות סטטית, שהיא לא חלק מחיי היומיום".

ואם מדברים על חלק מחיי היומיום, מתי בפעם האחרונה ציירת ברחוב?"אתמול בלילה. זה משהו שוטף, בזמן האחרון קצת פחות, כי אני עובד על התערוכה, אבל אני עושה את זה כי זה מסקרן אותי, הגיוני לי לעשות אמנות בחוץ. העיסוק בתכנים בתערוכה דומה, אבל הקונספט שונה מבחינה פילוסופית. יש תפיסות שונות ליצירה בסטודיו ובחוץ. בחוץ העבודות נהיות חלק ממציאות קולקטיבית, דינמית. הסיטואציות מסביב יוצרות אותה גם כן. אני מרגיש בנוח ליצור ברחוב, אם כי זה בא עם אג'נדה שהרבה פעמים נכפית עלי, כמו אנטי ממסדי".

זו פעם ראשונה ש־Know Hope מציג בגלריה מסחרית בארץ, ועוד בגלריה שאולי מייצגת יותר מכל אמנות שבעה כמו גלריה גורדון. בחו"ל הוא מרבה להציג בגלריות, אבל בארץ הציג רק בתערוכות קבוצתיות או בתערוכות עצמאיות.

"חשובות לי מאוד העצמאות והשליטה המוחלטת על העבודות והתערוכה, בגלל זה עד היום הצגתי תערוכות עצמאיות, השליטה שלי היתה מלאה. גם ברחוב אני מרגיש שיש לי שליטה, אם כי שונה. אני בוחר מקום לציור קיר, ומייצר תוכן והקשרים ביחס למה שנמצא ליד, אבל הסביבה משתנה, וכך גם העבודה. כל מפגש יוצר סצנה חדשה. בגלריה גורדון הבינו את זה ונתנו לי הרבה עצמאות".בתערוכה שתיפתח הערב, Know Hope מייצר תחביר חדש לדימויים עם צירופים של דיפטיכים וטריפטיכים, שלכל חלק מהעבודה יש את הכוח לשנות את החלקים האחרים ולהשתנות על פיהם. לעתים אלה פוזיטיב ונגטיב, לעתים סיבה ותוצאה ולעתים פנים שונות לאותו מצב קיומי, שלרוב הוא סוג של תוגה או כמיהה. בתערוכה זו הדימויים מקבלים פנים פוליטיים יותר, אם ישירים ואם של מצבים פוליטיים כמנגנונים רגשיים. כך למשל העבודה "דו קיום", שתי כפות ידיים קשורות בפרקים, פונות כל אחת לכיוון אחר. עבודה אחרת מציגה ציפורים עפות ונכנסות לתוך דימוי של לב פעור. כאשר הן עפות החוצה, הן נושאות על גבן מטענים ומעיניהן זולגות דמעות. הדמויות של Know Hope מצויות במצב סיפי, הן בין לבין. הן באמצע מסע לעבר דבר מה מובטח אך לא קיים, והם נושאות משא, פיזי או מטאפורי - את צלקותיהן, את לבן החסר, נאנקות, מושכות ונמשכות, מרימות, כמעט נכנעות, אך ממשיכות. חומות, גדרות, דגלים, אלו הם המהמורות בדרך, מנגנונים מעכבים, מכניזמים מגדירים, ובתוך כל אלו מצויות הדמויות, המקודדות בתוך העולם הנו־הופי, שהוא בה בעת מורכב ופשוט. מפריד או נשאר מאחור. של כמיהה אנושית אוניברסלית.

» Know Hope, "דברים שמפרידים". פתיחה: ה', 28.2, 19:30. עד 18.3; "דברים שהושארו מאחור", ה', 21.3, 19:30. גלריה גורדון 2, נתן החכם 4, תל אביב. שעות פעילות: ב'-ד' 14:00-11:00, ה' 19:00-11:00, ו' 14:00-10:00, שבת 13:00-10:00 או בתיאום מראש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ