אופנה, פוליטיקה ואינטימיות מדומה: תערוכות מומלצות לסוף השבוע

מוזיאון תל אביב חושף את מקורות ההשראה של מעצב האופנה כריסטובל בלנסיאגה, נירה פרג בוחנת את הזיקה בין דת וביטחון במרכז לאמנות עכשווית, ורועי בושי מפקיע את אשליית הפרטיות במוזיאון רמת גן

נורית אסיאג, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נורית אסיאג, עכבר העיר

אמנות התפירה העילית התערוכה "כריסטובל בלנסיאגה: אוסף אופנה פרטי" מציגה את תשוקתו של מעצב האופנה הספרדי כריסטובל בלנסיאגה, 1972-1895, לתרבות הספרדית, שבאה לידי ביטוי באיסוף חלקי לבוש וטקסטיל משלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. התערוכה משלבת פריטים מן האוסף הפרטי של בלנסיאגה עם עיצובים שלו עצמו, ומציגה את הקשרים התרבותיים וההסטוריים ביניהם.

ב-1968 ננעל בפריז בית בלנסיאגה בגלגולו הראשון, והיו שאמרו כי באותו רגע תם עידן האלגנטיות. גוף העבודה של בלנסיאגה מהווה השראה לדורות של מעצבים, ומחקרו הולך ומסתעף מאז מותו של המעצב ב-1972. לאורך שלושה עשורים, מ-1937 עד 1968, שיכלל  בלנסיאגה לכלל אמנות את אומנות התפירה העִילית. הוא חקר את תכונות הבד ואת הפוטנציאל שבו, וידע לצקת תנועה בכל סוגי הבד שאיתם עבד. הוא התחקה אחר נפחי הגוף והיחסים בין חלקיו השונים, ויצר חיתוך אופקי בגובה החזה שאיפשר חריגה של אי סדירות ממסורת הקוטור.

מקורות ההשראה של בלנסיאגה נחשפים באוספו הייחודי, המוצג כאן לראשונה בפני הקהל הרחב. אוליווייה סייאר, מנהל ואוצר המוזיאון לאופנה וטקסטיל בפריז ואוצר התערוכה, בחר להרכיב מהם תערוכה בעלת חזות ארכיונית, המצליבה פריטי לבוש שעיצב בלנסיאגה מאז הגיע לפריז ב-1937 בגיל 42 ועד פרישתו ב-1968, עם פריטים מאוספו הפרטי, ובהם אריגים ומלבושים מסורתיים מאזורים שונים ברחבי ספרד, בגדים של לוחמי פרים, ז'קטים, חזיות, מעילים ושכמיות, צעיפים וצווארונים, פרטי קישוט וכתבי עת וספרים.

אוצר: אוליווייה סייאר, מוזיאון גליירה, פריז; אוצרת אחראית: מאירה יגיד חיימוביץ. התערוכה בארגון מוזיאון גליירה, פריז, ובחסות שגרירות צרפת בישראל והמכון הצרפתי,ישראל. המוצגים מאוסף מוזיאון גליירה ומארכיון בלנסיאגה.

"כריסטובל בלנסיאגה: אוסף אופנה פרטי". עד 27.4. מוזיאון תל אביב לאמנות, שד' שאול המלך 27, תל אביב. שעות פתיחה: ב', ד' 16.00-10.00 ג', ה' 22.00-10.00 ו' 14.00-10.00 שבת 16.00-10.00.

צעיפים, סוף המאה ה 19, ארכיון בלנסיאגה, פריז

מרחב מקודש נירה פרג מציגה בתערוכה "כל זה יכול להיבנות במקום אחר" ארבעה מיצבי וידאו חדשים:

"אברהם אברהם" (2012) - עבודת וידאו המתעדת את המאמינים היהודים הנערכים לפינוי המתחם שלהם במערת המכפלה בחברון ל-24 שעות במועד מוסלמי. כאשר הדלתות נפתחות, מאמינים מוסלמים נכנסים לחלל ופורקים את ציודם. תהליך זה (שעד כה לא נחשף לעין הציבור) צולם ביולי 2012 תחת עינו הפקוחה של צה"ל. סרט הווידאו "שרה שרה" (2012) הוא תמונת מראה של "אברהם אברהם"  ונפתח בתמונות של המאמינים המוסלמים עורמים את שטיחי התפילה ואוספים את ציודם. הפעם, כאשר הדלת נפתחת, המאמינים היהודים הם שנכנסים לחלל ופורקים את חפציהם, כיסאות הפלסטיק וספרי התורה. שני סרטים אלו זהים באורכם, בקצבם ובמבנם הסימטרי, ובמוקדם עומדת פתיחת הדלת, הרגע שבו שיוויון עדיו מתחלף.

עוד מוצג "תרחיש" (2012), מיצב וידיאו תלת ערוצי המתעד את חלקו הראשון של תרגיל חילוץ נפגעים מבניין שקרס כתוצאה מרעידת אדמה. העבודה עוקבת אחרי פעולת שתילת בובות דמי בבנין מועד להריסה, שיחולצו מאוחר יותר כאשר הבניין יהרס בחלקו השני של התרגיל. התרחיש עורך הקבלה בין מרחבים מקודשים דתיים באופיים למרחבים מקודשים ביטחוניים באופיים, ומבהירה את הקשר ההדוק בישראל בין דת, לאומיות, פוליטיקה וביטחון.

הזיקה בין דת, לאומיות, פוליטיקה וביטחון בולטת במיוחד בעבודה הרביעית שבתערוכה – "מעבר הכרחי" (2013), מיצב וידיאו בחמישה ערוצים, שצולם במשך שנתיים באתר ההיסטורי קאסר אל-יהוד (ארמון או מצודת היהודים), השוכן על גדת הירדן כמה קילומטרים צפונית לים המלח ודרום-מזרחית  מיריחו. לפי האמונה, במקום זה חצו בני ישראל, אחרי 40 שנות נדודים במדבר, את נהר הירדן בהגיעם לארץ כנען. מול המצודה, על הגדה המזרחית של הירדן, שוכנת בית עברה, המקום שבו לפי המסורת הנוצרית טבל יוחנן המטביל את ישו בנהר הירדן. בעקבות כיבוש הגדה המערבית בידי ישראל בשנת 1967 הוכרז קאסר אל-יהוד שטח צבאי סגור, מאחר שנחשב מועד להסתננות, והאזור מוקש, פרט למעבר צר ומפותל באורך שלושה קילומטרים, הנקרא בשפה צבאית "מעבר הכרחי". אין גישה לחלקים אחרים באתר.

עבודות הווידאו של פרג מעוגנות בפרקטיקות של הקולנוע והווידאו התיעודי. פרג מצלמת במשך תקופות ארוכות יחסים שנרקמים בין אדם למקום, ומתעקבת במקומות שאופיים מכתיב דפוסים ייחודיים של התנהגות אנושית הזורים אור על אמונות, היסטוריה וטקסים פולחניים. אוצר: סרג'יו אדלשטיין.

נירה פרג - "כל זה יכול להיבנות במקום אחר". עד 10.4. המרכז לאמנות עכשווית, קלישר 5, תל אביב. שעות פתיחה: ב'-ה' 19:00-14:00, ו'-שבת 14:00-10:00.

נירה פרג, "מעבר הכרחי", 2013

כשהריבוי הופך לאחידות תערוכתו של רועי בושי "Shoot Yourself Hooties" מורכבת ממאות תצלומי מסך של סמרטפון ונשענת על מחקר ויזואלי/סוציולוגי שנעשה בתוך ארכיב עצום של תצלומים המתקיים בתוך האפליקציה אינסטגראם.

בושי מנכס תצלומים מתוך אלבומי תמונות אישיים ומייצר אוספי תצלומים הממוינים ברשת על פי סטנדרטים. ליקוט התמונות הבודדות מהאלבומים השונים, עקירתן מהרצף האישי שבו מוקמו תחילה והצמדתן מחדש לתמונות זרות הדומות להן מפקיע את רגע הצילום הפרטי, ואיתו את אשליית הפרטיות של הצילום, כלומר את המחשבה שהתצלומים שלנו הם באמת "שלנו", שצילמנו אותם מרצוננו החופשי ושאנחנו בחרנו מה ואיך לצלם.

הדימויים המוצגים נעים בין האישי והציבורי. נראות בהן לעיתים סצנות של אנשים לבדם בחלל פרטי או אינטימי, אך מראש תצלומים אלו אינם מיועדים לצריכה פרטית, שכן הם מועלים לרשת וחשופים למבטם של כל החברים או העוקבים (Followers). 

בושי בוחן בעיקר תצלומים של נשים שנעשו בידי נשים עצמן, כך שלא ניתן לפתור אותן בקלות כתוצרים ישירים של מבט גברי מחפצן. תמונות אלו מדגימות אולי את הפנמת אותו מבט גברי והפעלה עצמית שלו בידי נשים. שם התערוכה הוא שם של משתמש באפליקציה שאליו שלחו נשים פורטרטים של עצמן כדי לזכות דרכו ביותר חשיפה, לייקים ועוקבים. בושי מבקש בתערוכה להצביע על הסטנדרטיזציה של הצילום ועל המקום שבו הריבוי הופך לאחידות והצופים הופכים לעוקבים.

התערוכה מוצגת במסגרת הסדרה "שישי ראשון". ליווי ואוצרות: איילת השחר כהן.

רועי בושי - "Shoot Yourself Hotties". עד 25.2. מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, דרך אבא הלל 146, רמת גן. שעות פתיחה: ב', ד' 16:00-10:00; ג', ה' 20:00-10:00; ו' 13:00-9:00; שבת 15:00-9:00.

הסטנדרטיזציה של הצילום. עבודה של רועי בושי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ