פנאי פלוס: המיצב האורגני של מיכל שמיר

תערוכתה של שמיר והאמנים האורחים "יחיד +", הנפרשת על פני שלוש קומות, אמנם גולשת לכיוון המנייריסטי, אך יש לה עוצמה, נוכחות והצדקה

הילה שקולניק-ברנר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הילה שקולניק-ברנר, עכבר העיר

לא מיד התחברתי לתערוכה של מיכל שמיר. נדרש זמן לקשירת הקצוות, לשזירת העבודות, הרעיונות והחומרים. לאט לאט מתברר המכניזם, הצפייה מקבלת את הקצב הנכון לה, העין עוברת מעבודה לעבודה, חוזרת אחורה וקושרת יחד את התערוכה, שלמרות שהיא מורכבת מעבודות בודדות, הפזורות על פני שלוש קומות, בסופו של דבר היא נארגת למכלול, למיצב אחד גדול ופועם. נרטיב נוצר בתערוכה, כזה הנולד מההקשרים, מתשומת לב לפרטים ולשיח הנוצר בין העבודות.

»  "יחיד +" - לכל הפרטים

תערוכת היחיד "יחיד +" היא מיצב המכיל עבודות פיסול לצד עבודות קיר, רצפה, וידאו וצילום. חלק מהמיצב זולג לקומת הקרקע, לחנות ובית הקפה תולעת ספרים. נוסף לכך הזמינה שמיר את האמנים ניר עברון, ציבי גבע וליאב מזרחי להציג בתערוכת היחיד שלה. עבודותיהם של האמנים האורחים נטמעות בתוך המיצב כחלק אורגני. עבודת וידאו של ענף מיובש, שזז מעט, מתנועע ברוח, מתברר כאולטרסאונד של לב בזמן צינתור. הענפים הם עורקים והתזוזה היא של דם, של שריר. מה שנראה מיובש הוא למעשה ליבת החיים, האיבר המעניק את החמצן ומאפשר חיות לגוף כולו. כמו העבודה הזאת, התערוכה של מיכל שמיר בנויה כולה מניגודים: אבנים כבדות למול ציפורים מרחפות; פרגמנט שקוף לעומת מסקינגטייפ חוסם ואוטם; שאיפה למעלה למול הצניחה מטה. השפה של שמיר, תמטית ופורמליסטית, המלווה אותה תקופה ארוכה, נוכחת פה מאוד, ואף שהיא זולגת לעתים לכיוון המנייריסטי ולעתים מהלכת לטעמי על גבול הקיטש, יש לה עוצמה, נוכחות, עניין והצדקה.

למרות שהתערוכה מתפרשת על פני שלוש קומות, העיקר מצוי בקומה הראשונה, מארג של מיצבים ועבודות, כשביניהם, כאמור, עבודות של שלושה אמנים, המשתלבים, מעומתים, עונים, מחזקים ובעיקר מנהלים דיאלוג עם עבודותיה של שמיר. שני הקצוות - ובהשאלה, שני חדרי הלב, השלובים זה בזה, מזרימים דם מהאיברים ואליהם וקושרים את כל חלקי התערוכה לגוף אחד – הם בעיני עבודת האולטרסאונד והתצלום המופלא של ניר עברון.

בפינה אחת נראה תהליך הצינתור. כלי הדם, הענפים, נעים בתחילה בקצב מהיר, ההופך להיות אטי יותר ויותר עד שהוא כמעט סטטי. תנאי ההצגה מערפלים את הדימוי, עד שהוא הופך להיות מטאפורי. ומן הצד השני, בקצה המרוחק של החלל, תצלום של עברון, כמו הקפאה של רגע מלא אנרגיה ועוצמה. זהו מגדל תאורה, פנס באיצטדיון, ניצב בודד, מזדקר ומאיר. מגדל האור הזה קיים למען עצמו בלבד, לא נראים מושאי ההארה שלו, כל כולו טוטם מוחצן של אור. האנרגיה החשמלית האצורה בו והאור חסר התכלית שהוא מפיץ מנוגדים לפעולת הלב מזרים הדם אך גם משלימים אותה. האינטרוברטי למול האקסטרוברטי, הפעולה הרפטטיבית החיונית, ההולכת ופוסקת, למול הפסאדה הצעקנית שקיימת לשם עצמה בלבד. התצלום היפהפה של עברון מוסיף עומק, שכבה נוספת ופרספקטיבה אחרת לעבודות של שמיר. הזרקור "מכוון" לכאורה לעבר עבודת רצפה המוצגת סמוך אליו. אריחי מדרכה גדולים מונחים, חלקם שלמים חלקם שבורים, ביניהם ציפורי הנייר המוכרות של שמיר. אזור אסון המשווע לעזרה. הפנס המאיר של עברון אינו מצליח לעזור, נשאר נטוע במקומו. הרצפה היא חלק מהותי בתערוכה. היא כוסתה בלינוליאום אפור, שכמו מציע מסלול הליכה ואוריינטציה ובה בעת קושר את כל העבודות לכדי מיצב אחד.

התנופה, התנועה, כוח החיות והאנרגיה מצויים פה כמשאת נפש. הרצפה היא אתר התרסקות ונפילה. שני מאווררי תקרה מונחים הפוכים. הכנפיים שלהם מצופות נייר פרגמנט והם נראים כפרחים או ציפורי ענק לבנות כנפיים. עין אלקטרונית גורמת לצופים להניע את הכנפיים והן מסתובבות, נגררות על הרצפה ויוצרות צרימה. המראה פצוע, חבוט, ניסיון עקר לעלות שוב מעלה. את התנועה למעלה מייצר הציור של ציבי גבע, דיפטיך שחור ואקספרסיבי, אנכי, השואף לעלות במערבולת. הוא כל כולו תנועה של יד, תנופה של צבע, המייצרות אנרגיה וסחף, שאולי יצליחו לעזור לפרחי המאווררים להתרומם. אך בדומה לפנס של עברון, גם פה הניסיון נדון לכישלון.

הקומה העליונה היא החלשה ביותר בתערוכה. "אבנים" הם תצלומים שחורים שמתוכם בוקעים תקריבי אבנים. על הרצפה בפינה מונחים ניירות פרגמנט גזורים וקרועים, כמו עור שהושל או שריון שהוסר. עבודות אלו הן תוצר של  חזרות שנערכו במקום לקראת דיאלוג פרפורמטיבי בין הכוריאוגרפים והמופיעים נעה דר, רננה רז וסהר עזימי ובין המיצב והחלל בתערוכה. את המיצגים לא ראיתי, לצערי, אבל הצגת השאריות שלהם עודפת לטעמי, והופכת את החומר והדימוי למניירה.

» מיכל שמיר, "יחיד +". גלריה שלוש לאמנות עכשווית, מזא"ה 7, תל אביב. ביומה האחרון של התערוכה יתקיימו שני סבבים נוספים של הדיאלוג הפרפורמטיבי. שבת 19.1, 12:00 ו־13:30. כרטיסים בטל': 03-6200068.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ