דוט קומיקס: איך משפיע הפייסבוק על הקומיקס?

פייסבוק החזיר את הקומיקס דרך הדלת האחורית - מהיר, רלוונטי ופוליטי מתמיד. זה מצחיק, אבל גם עלול לעלות למאיירים ולבעלי החנויות בפרנסה שלהם

עדי קיסר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עדי קיסר, עכבר העיר

“אומרים שיש פריחה מטורפת של קומיקס בפייסבוק, אבל מבחינתי זה כמו לשמוע על פריחת ציפור גן עדן באמזונס - אני יודע שזה קיים, אבל צורך את הקומיקס שלי בנייר, ככה זה לא מחייב אותי לסמן לייק וחוסך אי נעימויות”, מצהיר זאב אנגלמאיר, צייר קומיקס ותיק, מרצה בבצלאל, ואחד המתנגדים האחרונים לקומיקס הפייסבוקי.

» האירועים והתערוכות של 2013“קומיקס עלוב”, “התותח הקדוש”, “קומיקס יאיר לפיד” ו”דברים שמעצבנים אותי” הם דוגמאות בולטות לעמודי קומיקס מצליחים שבנו סביבם קהילת רשת משגשגת בשנה האחרונה. הקומיקס, שעשה מעבר היסטורי מנחלתם של גיקים ואספנים ללב המיינסטרים, משתלט אחרי כמה שנות ניסוי גם על הזירה הציבורית החשובה של הרגע - הפיד, והוא פוליטי מאי פעם.

יותר שטחיים

בדרך לפייסבוק, המאיירים היו צריכים לוותר לא רק על העט והנייר, אלא גם על הפלטפורמות האחרות שיצרו לעצמם ברשת והתרגלו לעבוד דרכן בשנים האחרונות. עדי קלגסברון, למשל, סטודנטית לתקשורת חזותית בבצלאל ומפעילת העמוד “דברים שקרו באמת”, התקשתה לוותר על בלוג הקומיקס שפתחה רק ב־2011 וכבר הפך קצת פחות רלוונטי. “כשפתחתי את העמוד בפייסבוק התעקשתי בהתחלה לשים לינקים לבלוג שלי, הרגשתי שככה יש לי יותר שליטה”, היא אומרת, “לינקים לא משכו אנשים. אבל כששיחררתי והתחלתי להעלות את התמונות ישר לפייסבוק, התחילו להגיע הרבה יותר אנשים”. אחרי שהתרגלה למדיום החדש, הבינה קלגסברון שבגרסתו הפייסבוקאית הקומיקס חייב להיות קצר ומלווה בפאנץ’, כמעט מם. “ככל שהעולם מתקדם אנשים נוטים לצרוך אימג’ים, שהם יותר שטחיים מטקסט, ובגלל זה פייסבוק מאוד מתאים לקומיקס”, היא מסבירה, “זו לא בדיחה כתובה, זה אימג’ מהיר”.

הדברים מקבלים את המקום האמיתי שלהם בעולם. גון בן ארי (צילום: אסף עיני)“הקומיקס עובר את אותה אבולוציה שהקהל המודרני מעביר כל צורת אמנות – התפוררות של המסגרת תוך הדגשה של הרעיון הטהור”, מסכים גון בן ארי, עיתונאי, סופר, מוזיקאי ויוצר הקומיקס הפייסבוקי "קרפדיטו שביב". “אין אלבום, יש שירים. אין סרט, יש קליפים. אין קומיקס, יש ממים. אפשר להגיד שהקהל מאבד משהו, סבבה, אבל באופן יותר פילוסופי, נראה לי שהדברים הולכים ומקבלים את המקום האמיתי שלהם בעולם. או לפחות את המקום הטבעי שהם תופסים במוח שלך”.המוח שלנו מתמודד טוב יותר עם קטעים מאשר עם משהו שלם?“ההומור במוח שלך הוא לא דבר שאתה נכנס אליו בכוונה. כשאתה בעבודה אתה לא נכנס לחדר מסוים כדי שיצחיקו אותך. העולם מדי פעם מפתיע אותך ומצחיק אותך. בטלוויזיה או בקולנוע אתה צריך לראות קומדיה כדי שיצחיקו אותך, אבל העולם מפתיע ומצחיק בטעות, בטבעיות. ההומור באינטרנט לא מתנהג כמו הומור בטלוויזיה, אלא כמו ההומור בעולם האמיתי: הוא חלק בלתי ניתן להפרדה מהשגרה, מהול בפיד הכללי של היומיום”.המיקום החדש בלב היומיום המתחלף מחייב את הקומיקסאים לעבור אדפטציה נוספת – להיות מעודכנים ומהירים כדי להישאר אקטואליים עם מה שבא לפניהם או אחריהם בפיד. “כשאתה עושה את זה בזמן זה כיף גדול, אבל מבאס אותי מאוד שרעיונות עולים לי כשאני עסוק, ועד שאני מתפנה לזה, הם כבר לא רלוונטיים ואז אף אחד כבר לא יעשה לייק או שייר”, מעיד אורי פינק, יוצר הקומיקס “זבנג” ומרצה בבצלאל, “את הקומיקס ‘ביבי גונזלס’ עשיתי יום אחרי שהודיעו שהעלו את המהירות המותרת בכביש. יום אחרי זה כבר יותר מדי זמן”.

\לעשות את זה בזמן זה כיף גדול. אורי פינק (צילום: דודו בכר)

המפלצת הכי מאיימת

מי שצורך את הקומיקס שלו לא רק בשפת הקודש יודע שהריבועים המאויירים מציפים גם פידים שכתובים בשפות אחרות. “ברור ששום דבר שקורה כאן אנחנו לא ממציאים”, אומר אנגלמאיר.הנושאים שעולים בקומיקס הישראלי שונים במשהו מאחיהם בגולה?“לא במיוחד. סקס, פוליטיקה, אוכל, הרפתקאות, חתולים, אהבה, ודברים נעימים ומעצבנים פופולריים גם באמריקה ויפן. העניין הוא יותר באופן הטיפול בנושאים האלה, בחספוס החינני הישראלי”.ועדיין, הקומיקס שעולה בפייסבוק המקומי נוטה להיות פוליטי בהרבה מזה שתמצאו מחוצה לו. אנגלמאיר חצה את הקווים ופירסם איורים פוליטיים בזמן מבצע “עמוד ענן”, שזכו ללא מעט תגובות, וגם פינק מצהיר שרוב העבודות שהוא מעלה לפייסבוק עוסקות בפוליטיקה ובאקטואליה. “אני בזמן האחרון עושה יותר קומיקס פוליטי כי זה סביבי”, אומרת קלגסברון, “בדרך כלל אלה לא נושאים שאני מתעסקת איתם, אבל מה לעשות – קל לצחוק על הפוליטיקה כאן”.מיש רוזנוב, במאי אנימציה וקולנוע שמתחזק עמוד פייסבוק פעיל משלו ומפרסם בו גם את סדרת היוטיוב הסאטירית שלו, “מפלצוני הכנסת”, מייחס את העיסוק המסיבי של הקומיקס ברשת בפוליטיקה לכך שפשוט עוד אפשר לדבר שם. “מכיוון שרמת הצנזורה ברשת עדיין נמוכה יחסית, והפצה ברשת היא משהו שלא תלוי בגורם חיצוני כמו מו”לים או חברות הפקה, שיכולים למנוע הפצת תכנים שלא נוחים להם – יותר אנשים מרגישים חופשיים להעביר מסרים פוליטיים רדיקליים יותר”, הוא אומר, “עובדה – אני הגעתי עם הקריקטורות רשת שלי לתפוצה שמקבילה לתפוצת העיתונים שאיירתי להם בעבר, בלי שיש מעלי איזה עורך שמבקש בנימוס ‘למתן’ את האיורים”.

חספוס חינני ישראלי. זאב אנגלמאיר (צילום: אורן זיו)בן ארי תולה את שגשוג הקומיקס הפוליטי ברשת גם בגן היהודי. “זה לא שהקומיקס בפייסבוק נוטה להיות יותר פוליטי, אלא שההומור הישראלי נוטה לפוליטיקה, וזאת בגלל המשוואה העתיקה: מה שאתה מכניס זה מה שיוצא. והמשוואה העתיקה יותר: יהודים צוחקים על מה שמפחיד אותם. העובדה שההומור הישראלי מתעסק כל הזמן בפוליטיקה היא ההוכחה שהפוליטיקה הישראלית היא המפלצת שהכי מאיימת על הישראלי”.

אמא שלכם זונת קראק אפשר להתווכח על הסיבות לעיסוק האובססיבי בפוליטיקה בקומיקס הפייסבוקי, אבל דבר אחד בטוח: איפה שיש פוליטיקה, יש טוקבקים. בזמן שצץ גל  תמונות הישראלים עם הכיתוב “איראנים, אנחנו אוהבים אתכם, לעולם לא נפציץ את המדינה שלכם”, פירסם בן ארי הומאז’ – ציור של קרפדיטו שביב עם שלט שתחתיו הכיתוב באנגלית: “איראנים, בחיפה אומרים שאמא שלכם זונת קראק, תכוונו לשם”. בן ארי פירסם גם קומיקס בשם “משואה לתקומה בשמונים יום”, והתגובות היו, בהתאמה, קשוחות. “הדבר הכי מעניין ששמתי לב אליו הוא מנגנון ההיעלבות באנשים”, אומר בן ארי, “אנשים, מתברר, עדיין נעלבים מדברים. כלומר, גם אחרי שנגמרה כיתה ד׳. אני חושב שזה משהו שאנחנו צריכים לחדד בעצמנו כקהל. התחושה שאנחנו מזהים כמעליבה, היא רק תחושה שבאה לסמן שכאן מסתתר דבר אמיתי".אחד האיורים הנוקבים של רוזנוב היה “בעיית דימוי עצמי”, שבו נראה בריון שרירי מביט במראה ורואה ילד קטן עונד טלאי צהוב ומרים את ידיו בכניעה. היצירה זכתה לתגובות רבות ולמאות שיתופים ברשת החברתית. “אני מנסה לכוון בעבודות הפוליטיות שלי למקומות שיוצרים דיון”, הוא מסביר, “חלק מזה כרוך בלעצבן אנשים, להוציא אותם ממצב האדישות. כשזה מצליח התגובות נעות מסתם קללות לתגובות ארוכות, שבהן אנשים לא מסכימים עם המסר שלי ומנסים לנמק את נקודת המבט שלהם – ואז אחרים עונים להם, ופתאום אנשים אשכרה עוצרים לרגע להקשיב למישהו שהוא לא מ’המחנה שלהם’. אם זה קורה – מבחינתי, הצלחתי”.היו גם נאצות?“בתגובות העסיסיות יותר, הכי יצירתית שקיבלתי היתה על אחד האיורים בנושא הפליטים מאפריקה. מישהו איחל לי: ‘הלוואי עשרה סודנים ידפקו אותך בתחת עד שתמות’. ואני אומר, אם כבר ללכת...”.

עם לייקים לא הולכים למכולת

כשמתעסקים בעולם המקביל שבפייסבוק, מקובל לנסות לאבחן את נקודות ההשקה שלו למציאות. גם במקרה המבחן של הקומיקס הפייסבוקאי עולה השאלה הבלתי נמנעת - האם צריכת הקומיקס בפייסבוק יוצרת עניין גם מחוץ לגבולות הווירטואליים – עניין שיכול להיתרגם לכדי תגמול כספי שיאפשר את המשך היצירה. יובל שרון, מהבעלים של החנות קומיקס וירקות, טוען שההייפ ברשת גורר יותר מתעניינים לחנות. “הפריחה של הז’אנר עובדת לטובתנו”, הוא מסביר, “כמה שיש יותר קומיקס בפייסבוק, ככה אנשים יותר מתעניינים. ואנחנו גם משקיעים יותר בדף של החנות בפייסבוק. אתה יכול לקרוא סטריפים של קומיקס בפייסבוק אבל לא חוברת שלמה, זה לא אותו דבר בכלל. ואז באים אלינו”.יוסי קוניין, הבעלים של חנות הקומיקס קומיקאזה, מצייר תמונה אחרת. “העולם עובר לדיגיטלי, ויש מעבר גם לקומיקס דיגיטלי ופחות צריכה של קומיקס מנייר”, הוא אומר, “זה כבר לא כל כך משתלם להחזיק חנות פיזית”. הוא עצמו החליט להפסיק להיאבק ופשוט לעבור צד. בפברואר הקרוב, אחרי עשר שנות קיום, החנות שלו תיסגר ותהפוך לחנות אונליין בלבד. “יוצרי הקומיקס בפייסבוק מוכרים באופן ישיר לקהל שלהם ולא עוברים דרך החנויות וערוצי ההפצה הסטנדרטים כי הם נורא יקרים. לכן אני לא מרגיש את העלייה במכירות כבעל חנות”.(איור: אורי פינק)

באופן אירוני, גם הכסף שנחסך מחנויות הקומיקס לא בהכרח נוחת בידי המאיירים – התכנים שמועלים בפייסבוק חינמיים, ועוד לא ברור מי אמור להרוויח מהם, חוץ מהמנויים בפייסבוק והשיח הציבורי. “אנחנו ספקי תוכן שלא מקבלים כסף, וזו בעיה אם אתה רוצה להתפרנס מקומיקס”, אומר פינק, חלוץ קומיקס מקומי. “אני מוציא אחת לחודש את עיתון 'זבנג', ולשם אני מכניס את הדברים שאני לא מעלה לפייסבוק, ונזהר בכמויות שאני מעלה לפייסבוק”. אבל אם אנשים מתרגלים לקבל קומיקס חינם, למה שפתאום ישלמו עליו?“אני כן מגיע לעוד קהל דרך הפייסבוק, וחלק מהאנשים נזכרים בקיומי ואז עושים מנוי לעיתון 'זבנג'. אני חייב להיות בפייסבוק. האתר של 'זבנג' גלמוד, כולם בפייסבוק. זה נורא כיף כיוצר, אבל מצד שני - עם לייקים לא הולכים למכולת”.גם אנגלמאיר מסכים שהפרסום בפייסבוק מציע פתרון קל מבחינת הפצה אבל טריקי עבור היוצרים: “יש כאן מלכוד בזה שאנשים מתרגלים לקבל קומיקס טרי צבעוני חינם באינטרנט, ואז כשהם צריכים לשלוף את הארנק הם חוככים בדעתם ומתלבטים אם כדאי לבזבז 20 שקל על קומיקס או על איזו בירה. מצד שני, בפסטיבל הקומיקס, באירועי קומיקס ובפסטיבל הפנזינים שהתקיים החודש בתחנה המרכזית, אנשים אכן קנו המון קומיקס. לא יודע אם זה בגלל פייסבוק דווקא”. אבל השתכנעת לפתוח עמוד פייסבוק משלך?“זה רעיון מצוין ואולי אאמץ אותו עוד השנה. אני שריד לעידן דינוזאורים זוללי נייר, וכמו הבושמנים שממשיכים לשאוב מים מהבאר גם אחרי שהתקינו להם ברז פחות משני קילומטרים מהבונגלו, ככה אני ממשיך לגזור ולהדביק ניירות צבעוניים. אבל יש כבר סדקים ראשונים וכמה עבודות שלי הופצו בפייסבוק וקיבלו תגובות. אולי זה יקרה עוד בעשור הקרוב, רגע לפני שפייסבוק ייסגר ויתחלף באיזו רשת חברתית תלת ממדית שיודעת לעשות מסאז’ ולצייר קומיקס בעצמה”. ?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ