גזורה: הקרקס של סלי קריסטל קרמברג

התערוכה "Charivari" דנה ביחסי הכוחות בין אמן לקהל וחוקרת את הגוף והדיוקן מהפן האתי והאסתטי

הילה שקולניק-ברנר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הילה שקולניק-ברנר, עכבר העיר

התערוכה של סלי קריסטל קרמברג מעוררת אי נוחות, תעוקה ומועקה. תחושות הנבנות במהלך הצפייה, כשהאתיקה מעומתת עם האסתטיקה. קרמברג מציגה דמויות שונות, כולן דיוקנאות עצמיים של האמנית. במהלך הצפייה בתערוכה עולה השאלה האם זו מסכה או שאולי אסטרטגיה; האם משאת נפש או ביטוי לפנים שונות של אותו אדם? שאלות על דיוקן עצמי, יחד עם פרקטיקה של צפייה, מלאכת יד עמלנית ומסכה החושפת יותר משהיא מסתירה מצויות בטבור התערוכה האפקטיבית והרגישה הזאת.

» "Charivari" - לכל הפרטים» רחלי טאובר בונה מזבחות» המסע של "מרחבים חדשים II" לכאורה הקרקס הוא הנושא שבו עוסקת האמנית בתערוכתה זו, אך למעשה זוהי טקטיקה לדיון נרחב בנקודת מבט וביחסי הכוחות בין צופה ונצפה, בין אמן לקהל. "Charivari" נקראת התערוכה, שאצרה יעל קיני, כך מכונה בז'רגון הקרקס כניסתם הרועשת של האקרובטים והליצנים לזירה, אך נדמה כי אלו אנשים דוממים ושותקים. הרעש שהם עושים הוא חלק נוסף מן התחפושת, מהעמדת הפנים השמחה. בתערוכה נושרת העמדת הפנים, ונותר עימות של הצופה עם מבט שמוחזר אליו, מבט שאינו מתריס אלא משלים עם היותו מוזר, חריג ושונה.

הגוף הוא כלי חסר גבולות. "Snakeskin"קרמברג עצמה מופיעה בכל העבודות - פעם היא האשה המקועקעת, פעם אקרובטית ופעם הכלאה בין אשה לדוב. במגוון מרשים של מדיה וטכניקות, בעיקר וידאו ועבודות על נייר, היא יוצרת זירת קרקס מדומה, שבה הצופים נוכחים כהמון וכבודד. קיר הכניסה לגלריה צבוע בפסים רחבים אדומים ולבנים, כאוהל קרקס מסורתי, ועליו מצויר רגיסטר עדין של פנים החוזרות על עצמם. "Effacer" הוא רישום שנעשה בדיו דרך מגזרת נייר המשמשת שבלונה, שחתכיה צרים מאוד. ברישום נראית האמנית, המשוכפלת במגוון הבעות, והופכת כך בעצמה לקהל הצופים, להמון הצופה בתערוכה, בקרקס ובצופים עצמם, הצופים במופע הקרקסי של סלי קריסטל קרמברג. קרקס של אדם אחד, אך של מוזרויות רבות, שבו הגוף הוא כלי חסר גבולות כמעט, עד שהוא נותר כנשל בלבד, כמו בעבודה "Snakeskin". "Snakeskin" היא חיתוכי נייר של דמות מחוררת, שכמו נזלה מתוך גופה, השילה את עורה ונותרה מונחת זנוחה על הרצפה. זהו התוצר של עבודת הפאקיר, שבו נראית אותה הדמות מנייר שוכבת מחוררת על גבי מיטת פאקיר. למרות ש"Snakeskin" אינה העבודה האחרונה המוצגת, היא מין אפילוג - מה שנותר לאחר שהאור כבה, גוף שהוא כלי ריק, מעטפת זרוקה חסרת ערך. מובן שיש כאן השלכה אנושית כללית, על התבלות הגוף - הקיצונית אצל אמני הבמה, אך נכונה לגבי כל אחד. בכלל, אנשי הבמה המוקצנים הם רק נקודת המוצא של התערוכה, הבודקת וחוקרת את הגוף והדיוקן מהפן האתי והאסתטי. אנשי הקרקס מהווים כאן מקרה מבחן.קרקס של אשה אחת. "Freaks" (צילום: עידית רייכנר)

זוהי תערוכה יפה ומעניינת, פתיינית אך גם עצובה. "The Accordion Lady" הוא תצלום גזור של האמנית כשרירנית, תלוי במרכז החלל - מרכז הגוף גזור כמו אקורדיון הנמתח עוד ועוד כלפי מעלה, עד שהגוף כולו עומד להיקרע. השרירנית הזו, הדקה כל כך, הדו ממדית, היא ההפך משרירנית, היא חדירה לאוויר, מאוימת תדיר, והניגוד בין התנוחה הכוחנית המציגה את השרירים לאובייקט העדין והרעוע מכמיר ומעציב."Reptile" (זוחל) היא עבודת וידאו שבה מופיעות פניה של האמנית, שעליהן מודבקות בצפיפות עשרות עיניים מפלסטיק. העיניים, מדבקות המשמשות עבודות יד של ילדים, עוטפות לחלוטין את הפנים, ומותירות רק את עיני האמנית חשופות. אחת לכמה שניות היא מנענעת את הפנים, כמו מנסה להיפטר מהעיניים הרבות שנדבקו אליה כטפיל. העיניים המלאכותיות רוטטות, בעוד עיניה של האמנית עצמה נעצמות. בתערוכה שבה המופע, הנראות והדמות החשופה למבטו של קהל כה נוכחים, זוהי עבודה חזקה. המסכה, במקרה זה העיניים, הם מין שריון, אך הוא אינו מגן על הדמות אלא דווקא מפקיר אותה ומעצים את חשיפתה.

תהליך נטול זוהר או ריגוש. "האשה המקועקעת"אחת העבודות החזקות היא "האשה המקועקעת". וידיאו שבו מתבוננת האמנית לעבר המצלמה תוך כדי שהיא "מקעקעת" את פניה בקעקועי מדבקות. העבודה מציגה את תהליך הפיכת הדמות מאשה ל"האשה המקועקעת", האמן הבורא את עצמו כדמות, בתהליך נטול כל זוהר או ריגוש. מאחורי הקלעים הופכים פה למופע עצמו, הנסתר הופך לגלוי. נראה שבכל פעם שקרמברג מכסה חלק מפניה בקעקוע צבעוני, היא מקלפת חלק פנימי. המים המטפטפים מהספוג על הפנים נדמים כדמעות, והתוצאה הסופית, של הפנים המכוסות במדבקות קעקוע צבעוניות, אינה מעוררת השתאות כי אם עצב.זוהי תערוכה יפה, מרגשת ומפתיעה. יש בה כתב יד ברור, חומרים לא שגרתיים וטכניקה מגוונת. דרך פריזמה של צופה, מבצע, אמן, קהל והמבט המקשר ביניהם מצליחה סלי קריסטל קרמברג לגעת בנימים של אנושיות, חמלה ועצב.

» סלי קריסטל קרמברג, "Charivari". עד 18.1. גלריה הקיבוץ, דב הוז 25, תל אביב. ביום ו' 11.1, 11:15, יתקיימו מיצג של האמנית ושיח גלריה. הכניסה חופשית. שעות פתיחה: ב'-ה' 15:00-11:00, 18:00-16:00; ו' 14:00-11:00.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ