אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני שכונה: מאיר טאטי מתערבב בג'סי כהן

בתערוכה "מהילד שלך לא ייצא שום דבר", המשתפת את תושבי ג'סי כהן, מפליא מאיר טאטי ליצור פעולות אמנותיות מחומרי המציאות הבסיסיים

תגובות

"מהילד שלך לא ייצא שום דבר", תערוכת היחיד של מאיר טאטי, החונכת את המבנה החדש של המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון, היא התערוכה הראויה והנכונה לחנוך איתה את המיקום החדש. היא מורכבת, מעניינת, ועונה על שאיפת המרכז לקחת חלק במארג שכונת ג'סי כהן, שבה היא שוכנת. במשך שנתיים מלווה טאטי את השכונה, ובה בעת מלווים אותו מגוון שותפים מקומיים, ומבצעים איתו שלל פעולות ברחבי השכונה.

» "מהילד שלך לא ייצא שום דבר" - לכל הפרטים» אמיר נוה בודק נוכחות - ביקורת תערוכההתערוכה טומנת בחובה ניגודים, בעיקר בין רושם ראשוני כוחני, הבא לידי ביטוי צורני בצבעוניות הבוטה של שחור וצהוב בחלל המלא ציורי קיר שחורים, ובהשתלטות על חלל של קומה שלמה. מצד שני, זוהי תערוכה מלאה רגישות, רוך ועדינות. מאיר טאטי נכנס לג'סי כהן לא ברגל דורסת, אלא על קצות האצבעות, מחפש, בודק, שואל ואוסף, סיפורים, אנשים, מקומות, מיתוסים. כאשר הוא עושה פעולות שיכולות לשנות את המרחב, זה בקטנה, להרף עין, בעדינות ולא בגסות.

מלקט חלקי מציאות. מאיר טאטי, "צבי"טאטי מפליא לקחת את חומרי המציאות הבסיסיים ביותר, הלחם הלבן והאחיד, וליצור מהם היגד או פעולה אמנותית. זה אינו היגד המעלה את היומיומי לדרגת אמנות גבוהה, אין כאן אמן המגיע מן החוץ, עושה פעולה (לרוב ממקום מתנשא או פטרנליסטי), ומשתמש בה כחומר גלם, אלא הוא אספן המלקט חלקי מציאות, אך גם נדיב מספיק כדי שישתמשו בו."מהילד שלך לא ייצא שום דבר", משום מה אני מתפתה לחשוב שהמשפט הזה מדבר אל טאטי באופן אישי, שגם ההורים שלו שמעו אותו. הילד הזה הולך במשך שנתיים לשכונת ג'סי כהן, לחנויות, לסטודיות של אמנים מקומיים, לקן השומר הצעיר ולרחובות, בוחן את האופציות השונות, ויוצא לפעולה. ושם מצטרפים אליו ילדים, בני נוער ומבוגרים תושבי השכונה למין מסע המשנה במשהו את המרחב הפרטי והציבורי. חלק מן הפעולות נעשות עם שותפו, האמן הדני סורן דהלגארד. סדרת דיוקנאות הבצק הנפלאה היא אחת הפעולות שעשו השניים. עשרות אנשים יושבים לפני אותו רקע, על אותו הכיסא, ומצולמים כאשר גוש בצק ענקי מונח להם על הראש והפנים. מה שיכול להיות אלים מאבד מהכוחניות שלו בשל החומר הרך, הבסיסי כל כך. כמעט אפשר להריח את הבצק טרם אפייתו. מתחשק לגעת בו, ללוש אותו, לתקוע אצבעות. הבצק כמעט לא מקבל את מתווי הפנים של מי שמצוי תחתיו, האוויר הננשף מן הנחיריים מניע אותו, והיוניפורמיות הנוצרת בשל פני הבצק הזהים, מוחלפת בתשומת הלב לשפת הגוף, לניואנסים של פעולה, העמדה והחזקה של התנוחה. במבט ראשון אלו תכריכים, במבט שני מתגלה החומר הבסיסי, הנחוץ דווקא לשרידות.

גרפיטי נוקב וחסר פשרות. מאיר טאטי, "חיילים"

החלל השני של התערוכה הוא תוצר של שתי פעולות נוספות שערך טאטי בשכונה. קירות החלל מלאים מרצפה עד תקרה בדימויים ובטקסטים של השומר הצעיר. זוהי ויזואליזציה של רעיון, אידאה שנדמית אנכרוניסטית, אך הארטיקולציה שלה מעניקה לה פנים חדשות. הקירות מלאים ב"דיברות השומר", כפי שעוצבו ב-1946 על ידי האמן הריאליסטי סוציאליסטי שרגא וייל. על פי טקסט התערוכה הדיברות מתארים את דמות המופת של חבר התנועה ומלווים בחיתוכי עץ של דמויות בלבוש שומרי מלא. טאטי לוקח את העיצובים המקוריים, מגדיל ומרסס אותם על קירות קן התנועה השכונתי. הקירות המלאים הופכים להיות גרפיטי עכשווי, נוקב וחסר פשרות. כחלק מהפעולות של טאטי הוא זכה גם לקבל מדי תנועה. במרכז החלל מונחות קוביות לבנות גדולות, דמויות בטון. הן מסודרות בקומפוזיציה של אנדרטה מודרניסטית. אלו הם קירות ניידים שטאטי ושותפו דהלגארד שינעו ממקום למקום בשכונה ויצרו כל פעם קומפוזיציה אחרת. ילדי השכונה הצטרפו אל השניים, שותפים ללבטים, להעמדה ולפירוק. תיעוד הפעולות מופיע בווידאו "Kaboom! Process" המשעשע, המוקרן בחלל. השכונה עצמה, החצויה על ידי חומת הבטון האימתנית של איילון דרום, מקבלת פה אופציה, גם אם סימבולית בלבד, של פירוק ושינוי בטונדות, הפיכת החומה האופקית לאובייקטים כמו פסל, ספסל או מגלשה, וההקטנתה לקנה מידה אנושי מספקת נחמה.

אפשר להריח את הבצק. מאיר טאטי, "ללא כותרת"פרויקט נוסף הוא "אח גדול קטן", ובו טאטי מפזר "עיניים", קופסה המכילה מוניטור קטן, רמקול, מצלמה ומיקרופון. הפרויקט מנסה לאפשר יחסים הדדיים. על המסכים מוקרנים תכנים שונים: פעולות של טאטי, עבודות של אמנים אחרים הפעילים בשכונה, ראיונות עם תושבים או חומרים שצולמו על ידם. המצלמות בתוך הקופסאות מצלמות ומשדרות באופן רציף, הנגישות למבט דרכן שייכת לכל התושבים.מה שאני אוהבת אצל הוא טאטי הוא שלצד הרעיונות החברתיים והמחויבות יש גם הומור. זה אינו אמן כבד ראש המגיע לחנך או ללמד, בכל הפעולות שלו יש קריצה וחיבור לרגשות אנושיים בסיסיים, המבקשים תשומת לב נטולת התחסדות. כנראה מהילד הזה כן יצא בסוף משהו.

» מאיר טאטי, "מהילד שלך לא ייצא שום דבר". עד 26.1. המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, האמוראים 4, חולון. שעות פעילות: ג'-ד' 20:00-16:00, ה' 14:00-10:00, ו'-שבת 15:00-10:00.

כתבות שאולי פספסתם

*#