אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פקמן vs פיקאסו: משחקי המחשב נכנסו למוזיאון

המוזיאון הניו יורקי החליט סוף סוף להוסיף 14 משחקי מחשב מכל הזמנים לאוסף הקבוע, ומתכנן להוסיף גם משחקים נוספים. האם בכך הסתיים הדיון המייגע אם מדובר באמנות? לא לפי "הגרדיאן"

תגובות

כאשר MoMA הודיעו בתחילת החודש שהם יוסיפו 14 משחקי מחשב מכל הזמנים לאוסף הקבוע שלהם, וגם ציינו מספר דומה של משחקים שהם יהיו מעוניינים להוסיף בהמשך, היה נדמה שאולי בכך, סוף סוף, יסתיים הדיון המייגע: האם משחקי מחשב הם אמנות – "האמנות השמינית"?

» MoMA - לכל הפרטיםאם כבר, היה נראה שהמהלך המבורך מגיע באיחור. אחרי הכל, עברו כבר 40 שנה מאז שנוצר Pong, משחק הארקייד הפרימיטיבי והקאנוני שהיה למשחק המחשב הראשון שזכה לפופולריות במיינסטרים והכיר לדור הראשון של הגיימרים את הרעיון של "משחק וידאו". ב־40 השנים האלו כבר הספקנו לבטל כמה ז'אנרים בטיעון "זה לא...", ואחר כך לחזור בנו בבושת פנים. גם פאנק וגם מוזיקה אלקטרונית, למשל, כבר הספיקו להיות "לא מוזיקה", וכולם יודעים איך זה נגמר - ההרכב האלקטרוני המכונן קראפטוורק, אגב, ביצע מוקדם יותר השנה שמונה ערבי רטרוספקטיבה רצופים ב-MoMA, ובקרוב יחזור על כך בטייט הלונדוני). משחק שטחי מנופח בפיצוצים. Call of Duty

אבל בעוד שהפאנקיסטים ואנשי הסינתיסייזרים מיהרו להתחבר בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 עם אנשי האמנות, החנונים של משחקי המחשב, לא חיפשו את ההכרה ביצירה שלהם כ"אמנות". עבור רבים מהם המשחקים הלכו יד ביד עם לימודים ריאליים לצד שאר תחביבים גיקיים כמו משחקי לוח ותפקידים. משחקי המחשב הפכו פשוט לעוד מרכיב בהתבגרות התרבותית של שכבה הולכת ומתרחבת של ילדים, וכשאותם ילדים בגרו, הם סירבו לוותר על המדיום, כמו שלא היו מוותרים על קולנוע או טלוויזיה. אולי הם אפילו לא חשבו על משחקי המחשב שהם עצמם פיתחו כעל אמנות. אחרי הכל, הם הלכו ללמוד מדעי המחשב – שלא כמו המוזיקאים והקולנוענים, שגם הדרך שלהם בזמנם לפנתיאון האמנות לא בדיוק היתה סלולה, הם לא היו קרובים לתחום, ובטח שלא שלטו בז'רגון שלו.

לפחות בשטח, השדות התערבבו כבר מזמן. אלפי תסריטאים, מעצבים, אמנים ובמאים מתפרנסים בתעשיית משחקי המחשב. אמת, רובה אמנם מוקדשת למותגי ענק כמו סדרת משחקי המלחמה Call of Duty, שמשריצה בערך פעם בשנה עוד משחק המשך שטחי מנופח בפיצוצים שמחברים בקושי עלילה מסובכת ולא מעניינת, אבל זה לא שונה מדי ממכונות המלחמה התלת ממדיות של האולפנים ההוליוודיים השונים – ואף אחד לא מנסה לטעון שקולנוע הוא לא אמנות רק בגלל שבדיוק יצא עוד סרט של "דמדומים".

גם האקדמיה נכנעה מזמן: על משחקי מחשב נכתבו לא מעט טקסטים ביקורתיים, חלקם בוחנים את החוויה הווירטואלית, חלקם את הייצוגים התרבותיים־נרטיביים, לצד מסלולים ובתי ספר המלמדים את התחום הן מהבחינה התיאורטית והן מהבחינה המעשית. גם בארץ פועל מסלול כזה, במדרשה בבית ברל. את העמדה "משחקי מחשב הם לא אמנות!" מביעים בנרגנות בדרך כלל אנשים כמו מבקר הקולנוע הבכיר רוג'ר איברט (הנהדר לרוב) או פעילים שמרנים אמריקאים, כמו עורך הדין ג'ק תומפסון, שמתעקשים להפיל על התעשייה את האשמה במקרי טבח אלימים – שהפכו אפשריים בזכות הזכות החוקתית להחזיק בכלי נשק, שהמפלגה הרפובליקאית היקרה שלהם מקדמת בכל מחיר.

גם את הטיעונים היותר מנומקים מ"זה לא אמנות!" או "זה מסחרי מדי" אפשר לפורר במבט שטחי. אם יש בעיה עם האינטראקטיביות, הרי שצריך לזרוק יחד עם המים גם כל מיצג בהשתתפות הקהל. ועדיין, הצעד של MoMA התגלה כשנוי במחלוקת: יום אחרי ההודעה, למשל, פורסם במדור האמנות של "הגרדיאן" מאמר זועם שטען ש"אם פקמן וטטריס יוצגו לצד פיקאסו... משמעות הדבר תהיה 'game over' לכל הבנה ממשית של אמנות". הטיעון של ג'ונתן ג'ונס, כותב המאמר, היה כי "העולמות במשחקים האלקטרוניים מזכירים יותר מגרשי משחקים שבהם החוויה נוצרת באמצעות האינטראקציה בין השחקן לתוכנה... המשחק לא 'שייך' לאף אחד, דהיינו אין אמן, ולכן גם לא יצירת אמנות".

שום דבר "משחקי" או "מהנה". The Artist Is Present

את ג'ונס הייתי מפנה אל ד"ר פיפין באר מהמרכז לחקר משחקי מחשב באוניברסיטה הטכנולוגית של קופנהגן, למשל, ששיחרר לפני כמה חודשים משחק משונה – לא בדיוק משחק, למעשה – בשם "The Artist Is Present – the Video Game”. המשחק מתרחש ב־MoMA עצמו, ואף פורסם בטוויטר של המוזיאון, במיצג המדובר של מרינה אברמוביץ', והוא מעוצב גרפית באופן המחקה את הקווסטים המוקדמים של סיירה – King's Quest, Space Quest, Leisure Suit Larry הראשונים, מסוף שנות ה־80.

במשחק, שבו ניתן לשחק באתר של באר, אין שום דבר "משחקי" או "מהנה". הוא מסונכרן לשעון ניו יורק, כך שאפשר להיכנס למוזיאון רק כאשר הוא פתוח במציאות, ולעמוד בתור - כן, לעמוד בתור זה הדבר העיקרי שתעשו במשחק הזה - יחד עם השחקנים האחרים באתר, עד שתזכו לשבת בכיסא מול מרינה אברמוביץ' קטנה ומפוקסלת. מה קורה אז? שום דבר. אפשר לשבת ולשבת או לקום וללכת "הביתה". סאטירה על המיצג של אברמוביץ'? אולי. בדיחה על תורים ארוכים, על צרכנות של אמנות? גם. במשחק הזה, ללא ספק, "האמן נוכח" – אבל גם בו, כמו במיצג, החוויה נוצרת דווקא באמצעות האינטראקציה בין השחקן לתוכנה. כלומר, לאמנית. והאם המשחק של באר, בכך, הוא מעין וריאציה מטורפת על מבחן טיורינג הקלאסי, שאמור למדוד בינה מלאכותית של מחשב באמצעות שיחה של בוחן עם שני מסופים, שבקצו האחר אמן ובשני תוכנה? מה אם היו מושיבים את ג'ונתן ג'ונס מול שני מסופים, אחד מהם מריץ את המשחק של באר והשני מחובר למשחק דומה, רק שבו הדמות של אברמוביץ' היתה נשלטת על ידי אברמוביץ' עצמה?

משחק הרפתקאות קאלטי מהניינטיז. Another World

קלאסיקות כמו פקמן, טטריס, SimCity 2000, לצד משחקים כמו Katamari Damacy  (האהוב עלי ברשימה. ביזבזתי עליו עשרות שעות) ו-Dwarf Fortress – ב-MoMA העדיפו, חד וחלק, להכניס משחקים דלים או כמעט חסרי עלילה, פרט ל־Myst ו־Another World, שני משחקי הרפתקאות קאלטיים מתחילת שנות ה-90, שגם בהם הדגש הוא לא על התסריט, עדיף כאלו שכוללים אלמנטים של בניית עולם.

המסר ברור – ב־MoMA רוצים להדגיש את הייחוד של משחקי המחשב מז'אנרים אחרים, ולכן לא בחרו במשחקים המציעים חוויה "קולנועית". בחירה מעניינת נוספת היא ב-Canabalt, המשחק החדש ביותר ברשימה (מוכר בעיקר כאפליקציית אייפון). למרות שהוא מתאר ריצה אינסופית, עם סוף פטאלי בהכרח, בעיר מופגזת נחרבת, כל מה שהשחקן יכול לעשות בו הוא לקפוץ מבניין לבניין ובין מכשולים. זה נשמע מלחיץ, אבל חוויית המשחק, המבוסס כולו על לחיצות בודדות על המסך, היא דווקא מדיטטיבית משהו.

הכותרים שאותם MoMA מעוניינים להוסיף לאוסף מציגים כבר תמונה שלמה יותר של התעשייה – יהיו בהם קלאסיקות כבדות נרטיב, כמו Chrono Trigger, ואולי המשחק הטוב ביותר בכל הזמנים, Grim Fandango המופלא של Lucasarts, מופת של קומדיה שחורה, פילוסופיה עדינה ואווירת פילם נואר סוחפת. יוספו גם קלאסיקות כמו שני משחקים מסדרת "סופר מריו" ו-Street Fighter II.

*#