אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להתבונן, לנוע, להישבר: תערוכות מומלצות לשבוע הקרוב

יוסף זריצקי על ראייה וציור במוזיאון נחום גוטמן, יונתן שרב אחוז תזזית בגלריה גרשטיין, בגלריית בית האמנות בוחנים נשיות והדרה, ובבית בנימיני חוקרים את רגע הניפוץ

תגובות

במו עיניו התערוכה של יוסף זריצקי, "אם יש עיניים  - יש ציור" עולה לציון 27 שנים למותו של הצייר, ותוצג בה סדרת ציורי אקוורל של זריצקי מאוסף גלריה גורדון. בתערוכה יוצגו כ-40 יצירות שנעשו מ-1918 עד שנות ה-80. כל היצירות צוירו באקוורל (ציורים בצבעי מים), והן משקפות את המיטב והמובחר בעבודותיו של האמן כפי שנאספו ונשמרו בגלריה גורדון.   

שם התערוכה "אם יש עיניים- יש ציור" נובע מתוך האמונה של זריצקי שלפיה הציור קשור תמיד לעיניים. ניתן לקרוא במשפט יותר ממשמעות אחת: כיוון שלכולם יש עיניים, כל אחד יכול כביכול לצייר, או פרשנות שלפיה צריך לדעת כיצד להשתמש בעיניים, ופה בעצם טמון הכוח שלהן. 

הצגת תערוכתו של זריצקי במוזיאון נחום גוטמן אינה עניין של מה בכך. זריצקי ונחום גוטמן היו צהובים זה לזה, ולמרות ששניהם נחשבים עד היום מגדולי הציירים הישראלים, לכל אחד מהם השקפה אחרת לחלוטין. בעוד שגוטמן התנגד לכל רעיון ההפשטה והאמין כי מדובר בהתנשאות ובעליונות וכי האמנות אמורה להיות מובנת לכלל הקהלים, ועל כן בחר ללוות את תל אביב מלמטה, מרגע לידתה, זריצקי, שהיה בין מקימיה של קבוצת אופקים חדשים, התנגד לכל סוג של אידאולוגיה ובמיוחד לציורי ארץ ישראל ולכל דבר אוריינטלי. הוא נהג לאפיין את יצירותיו בסגנון אמנותי מופשט, שאותו ניסה לקדם באמצעות הקבוצה. אוצרת: מוניקה לביא.

יוסף זריצקי - אם יש עיניים - יש ציור. עד  11.2. מוזיאון נחום גוטמן, שמעון רוקח 21, תל אביב. שעות פתיחה: א'-ה' 16:00-10:00, ו' 14:00-10:00, שבת 15:00-10:00.

הציור תמיד קשור לעיניים. עבודה של יוסף זריצקי

ג'אם סשן יונתן שרב מציג בתערוכה "קצוות פרומים" עבודות גדולות ומלאות פרטים והתרחשויות. לכאורה הכל רוחש בהן ללא היררכיה וללא סדר, בדרך כלל ללא דימוי מרכזי, ונדמה שהציור פשוט נגמר בקצה הבד וזהו.

שרב מצייר כפי שנגן ג'אז מאלתר, הוא פורש בד גדול ללא גבולות ופועל עליו בעזרת מכחולים, טושים ועפרונות בקצב סמוי. אנחנו נחשפים רק ליצירה המוגמרת, אך גם התהליך המוביל לתוצאה, הלבטים והמאבק בעת היצירה ניכרים על הבד. לציור של שרב יש היגיון פנימי ברור לו, מעין דקדוק פנימי. גם אם קשה להסביר את הציור, ויש בו כאוס, יש בו כנות והוא מהדהד בנפש הצופה כתמונה אותנטית של מצב קיומי. עבודותיו מזכירות גרפיטי, בעיקר כאשר מופיע בהן משפט, אך הצפיפות והמינוריות של הדימויים הן למעשה שיקוף של תודעה תזזיתית ותוססת הרבה יותר מאשר "כתובת על הקיר". אוצרת: נעמי גרשטיין.

יונתן שרב - קצוות פרומים. עד 31.12. גלריה גרשטיין, בן יהודה 99, תל אביב. שעות פתיחה: א' –ה' 19:00-11:00, ו' 14:00-10:00.

תודעה תזזיתית ותוססת. עבודה של יונתן שרב (צילום: גיא גולדמן)

והדרת פני אשה התערוכה "בת ציון" מציגה עבודות של 11 אמנים ואמניות העוסקות בנשים בירושלים ובהדרתן. בתערוכה משולבים מוטיבים של דחיקה אל השוליים, הסתרה, העלמה, הכחשה, דיכוי, הדרה ועוד.

במקורות - המונח "בת ציון" הינו בעל משמעות כפולה. מצד אחד הוא מייצג את הממד הרוחני, המטאפיזי והטהור של ירושלים, ומצד שני את האשה עצמה החיה בירושלים. כאשר המושג מתייחס לעיר ירושלים – היא, בת ציון, אמורה להוות דוגמה לטוהר המידות הפרטי והציבורי של האומה. לעומת זאת, האשה עצמה המתגוררת בעיר - "בת ציון"  – אינה תמיד כה טהורה, רוחנית ואידילית. הסטייה של האשה הירושלמית מהנורמות המצופות ומיכולתה להוות סמל ודוגמה לעיר נתפסת כמסוכנת. ייתכן שגם היום הזהות וההקבלה בין העיר לבין הנשים החיות בה הובילה לכך שניצני הדרת הנשים הראשונים הופיעו בירושלים.

חלק מן העבודות בתערוכה מתייחסות ישירות לנושא ההדרה ואילו חלקן עוסקות בדמות האשה ללא קשר ישיר לנושא. קיבוצן  יחד של עבודות אלו, בהקשר לתופעה של הדרת הנשים, מחדד ומקצין את המורכבות ואת התחושה החזקה שההדרה מביאה למצב של אי נוחות פיזית, פחד, הצטנעות, קטנות, נידוי, חוסר נראות.  

משתתפים: חנאן אבו חוסיין, ימימה ארגז, נעה ארד יאירי, חנה בן-חיים יולזרי, אמנון בן עמי, אדוה דרורי, נעמי טנהאוזר, הילה ליזר בג'ה, דבי מרגלית, ג'ואל קנטור ופסח סלבוסקי. אוצרת: נעמי טנהאוזר.

בת ציון. עד 5.1. גלריית בית האמנות, היסמין 123, מבשרת ציון. שעות פתיחה: '-ה' 19:00-17:00, שבת 14:00-12:00.

בעקבות התחושה החזקה של ההדרה. עבודה של ג'ואל קנטור

שבר כלי התערוכה "שבר, שבריריות" בוחנת את תהליך יצירת הקרמיקה מן המקום הטעון של התפרקות ושבירה דרך עבודות צילום, וידאו וסאונד לצד עבודות קרמיקה.

מקובל לחשוב שקרמיקה שבורה הגיעה אל סופה, ועל כן מקומה בפח, אך דווקא השבריריות והעדינות של החומר הקרמי הן חלק מן החיבה היתרה שרבים חשים כלפי אובייקטים אלו. התערוכה בוחנת מחדש את המומנטום הטעון במוות ולידה מחדש, חילול והקדשה, פרוק ושבירה, ריפוי ובנייה מחדש של החומר הקרמי כפי שהוא מופיע בעבודותיהם של אמנים חזותיים, כאלו שאינם פועלים בתחום החומר דווקא, ולצדם אמני קרמיקה.

התערוכה מציעה מבחר עבודות אשר חוקרות לעומק את הרגע הבלתי מקודש של הניפוץ והפיזור של האובייקט הקרמי, לצד ניסיונות להבנות וליצור הקשר חדש לשברים אשר חזרו להיות חומר ראשוני.

משתתפים: אתי אברג'יל, אוצרות המדינה, גדעון גכטמן, נאויה האטאקיאמה, ג'ים המלין, טמסין ואן אסן, אילת זהר, קארין זינגר, מגדלנה חפץ, ארז ישראלי, סיימון פוג'יווארה, מירי פליישר, ניל קאמינגס ומארסיה לבנדווסקה, מרטין קלימס, אלישבע קמייסקי ותמר שוער. אוצרת: אילת זהר.

שבר, שבריריות. עד 11.1. בית בנימיני - המרכז לקרמיקה עכשווית, העמל 17, תל אביב. שעות פתיחה: ב-ה' 19:00-11:00, ו'-שבת 14:00-11:00.

הרגע הבלתי מקודש של ניפוץ האובייקט הקרמי. עבודה של מרטין קלימס

*#