איך פגשתי את פול מקרטני? הצלם של הסלבס מדבר

הוא הכיר בין אריק שרון למייקל ג'קסון, עזר לפול מקרטני לתקן פסנתר ותיעד את המפגש המרגש בין ג'יימס גנדולפיני למוחמד עלי. שחר עזרן חושף את הסיפורים המשעשעים שמאחורי הפריימים לכבוד פתיחת התערוכה שלו בחיפה

ספיר יעקב, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ספיר יעקב, עכבר העיר

30 תצלומי ענק של האירועים המסוקרים ביותר בעולם - ממפגשי פסגה של נשיאי מדינות ועד מוזיקאים איקונים - נתלו בשבוע שעבר בחיפה. "פרפורמנס", תערוכת האישים המפורסמים של הצלם שחר עזרן, הוזמנה במיוחד על ידי עיריית חיפה ותוצג לאורך רחוב שער פלמר בין שדרות העצמאות לשער 5 ההיסטורי של נמל חיפה. » שחר עזרן – פרפורמנס - לפרטים המלאים

בין התמונות הרבות בתערוכה תלוי גם הצילום של יצחק רבין מהחתימה על הסכם השלום עם ירדן בשנת 94'. עזרן ליווה את רבין במשך מספר שנים והוא זוכר את רגע הצילום במיוחד: "אין הרבה הזדמנויות בחיים שבהן אתה מרגיש את מה שאתה עושה. בצילום הזה הסתכלתי דרך עדשת המצלמה והבנתי שאני מרגיש את ההתרחשות עצמה, לא את הקומפוזיציה או התאורה או את המקום. אני מבין שאני חלק ממשהו, וזה לא קרה לי הרבה פעמים".

שנים מאוחר יותר ליווה עזרן את שרת החוץ דאז, ציפי ליבני, שהגיעה לפגישה עם הילארי קלינטון בניו יורק, בה נכח גם ביל קלינטון. "עשיתי הדפסה לתמונה ההיסטורית ההיא ורציתי שקלינטון יחתום. נתתי את זה לעוזר שלו, ואחרי כמה דקות העוזר חזר בלי התמונה ואמר 'הנשיא רוצה לראות אותך', לא סירבתי ונכנסתי פנימה. הוא שאל אם אני צילמתי את התמונה. אמרתי לו שכן, כשעבדתי עם רבין, והוא אמר: 'זו תמונה אדירה, זה היה אחד הימים המאושרים בחיי, ואני כל כך מתגעגע לאיש הזה'. הרגשתי שהשגתי משהו, עשיתי משהו. למרות שמבחינה צילומית התמונה מאוד פשוטה, זה רגע שהרגשתי מאוד חזק."

יצחק רבין, ביל קלינטון והמלך חוסיין , 1994 עזרן, שתיעד גם את ועידת אנאפוליס בשנת 2007, טוען כי שם היתה תחושה אחרת לחלוטין: "את ועידת השלום יזם בוש ברגע האחרון, לפני שהוא עוזב את התפקיד. הבנתי שאני נמצא בתור כלי, אני כלי של בוש ועושה פוטו-אפ ואין שום רגש בדבר הזה. יש הבדל רב באופן לקיחת תמונה הזו לבין התמונה של הסכם השלום עם רבין."ועידת אנאפוליס. אהוד אולמרט, ג'ורג' בוש ואבו-מאזן, 2007"למדתי להיות אמריקאי" עזרן, חיפאי במקור, מתגורר למעלה מעשרים שנה בניו יורק ולאורך הקריירה שלו תיעד ראשי ממשלות במפגשים היסטוריים כצלם הרשמי של מדינת ישראל בארצות הברית, התלווה לטורים מסביב לעולם עם מוזיקאים בינלאומיים מובילים כצלם הבית של הרולינג סטון, מגזין טיימס הלונדוני ואף של חברת הגיטרות גיבסון.

"נסעתי לצלם פורטרט של אלישיה קיז בברבדוס, לצילום תמונת השער של מגזין הלונדון טיימס. לא ידעתי מי היא בכלל אלישיה קיז, מלבד בדיקה קצרה בגוגל. אחרי שסיימנו את הצילומים מצאתי את עצמי יושב איתה לארוחת צהריים. התחושה היא שכאשר יש גוף גדול מאחוריך כמו הרולינג סטונס או הלונדון טיימס, הביטחון הוא אחר לגמרי. מאז ליוויתי אותה בהרבה הופעות, במסיבות יום הולדת פרטיות ואפילו קיבלתי פרס מכובד מארגון הנון-פרופיט שלה. הכל מתחיל מצילום קטן, אישיות וביטחון. ברגע שהם סומכים עליך הם נותנים לך להיות איתם.

בזה שאני ישראלי יש יתרון כי אני לא מזהה את רוב האנשים שאני מצלם, ולכן אני מתייחס אליהם בצורה הכי טבעית, בכל צילום. זה שילוב של 22 שנות ניסיון בלהיות אמריקאי, להבין מתי לא לגשת עם גישה ישראלית. זה המון פוליטיקה -  כלים אמריקאיים ואסטרטגיה ישראלית. אבל יותר חשוב מהכל, אני נהנה ממה שאני עושה. יש ריגושים."

"בהתחלה בכלל לא ידעתי מי זאת". אלישיה קיז

עזרן ליווה גם את ביקורו הראשון של אריאל שרון בארצות הברית, לאחר שנבחר לראשות הממשלה ב-2003. המשלחת הישראלית הוזמנה לארוחת ערב פרטית במנהטן, בביתו של המיליונר בני שבתאי, חברו הקרוב של שרון, וזכו לביקור מפתיע ממייקל ג'קסון. "הדורמן מתקשר כמה דקות לפני ששרון מגיע ואומר שמייקל ג'קסון נמצא בבניין, ששמע שאריק שרון אמור להגיע. הוא שאל אם הוא יכול לבוא ולראות אותו. גם בני שבתאי וגם האבטחה הלכו לבדוק שזה אמיתי. אריק הגיע, וחצי שעה אחר כך נכנס מייקל ג'קסון. ג'קסון נכנס, מתיישב ליד שרון שבינתיים אוכל ארוחת ערב לפני הטיסה חזרה לארץ, ומתחיל לטחון לו בשקט בשקט את המוח. אריק מקשיב בנימוס ולבסוף הם מצטלמים. כשג'קסון עזב את החדר אריק שאל "מי זאת? מי זאת הייתה?" אמרנו לו שזה מייקל ג'קסון והוא ענה "אה, זה בחור?" לא היה לו שמץ של מושג מי זה היה. הוא איש מאוד מנומס ומצחיק. פתאום ההיילייט של הביקור הראשון שלו היה הפגישה עם מייקל ג'קסון."

אורי גלר, אריאל שרון ומייקל ג'קסון בביתו של בני שבתאי, 2003

עוד תמונה שצולמה ברגע של הפתעה היא של המפגש בין השחקן ג'יימס גנדולפיני ז"ל, הזכור לטובה כטוני סופרנו, עם מושא הערצתו – המתאגרף האגדי מוחמד עלי, שהגיע לבקרו בהפתעה בצילומי הפרק האחרון של "הסופרנוס".

"זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של 'הסופרנוס' שהפסיקו את הצילום באמצע, בגלל שמישהו הגיע. ג'יימס בדיוק שכב במיטת בית החולים בסט, כולו מכוסה בדם, ומוחמד עלי נכנס. בהתחלה צילמתי אותו במיטה ואז הוא ביקש להוריד את החולצה כי אם אפרסם את התמונה זה עלול להסגיר את מה שקורה בסוף הסדרה, ועוד שנה לפני שידור הפרק. אחרי שהוא הצטלם עם מוחמד עלי הוא אמר לי "תשמע אתה חייב לשלוח את התמונה הזאת". "הוא מצא דפים, רשם לי את האימייל ונתן לי. שעה אחר כך אני מסתכל בפלאפון שלי, ורואה 30 שיחות שלא נענו. אני מתקשר ומבין שזה HBO. מסתבר שהוא רשם לי את האימייל שלו על דפי התסריט של הפרק האחרון של 'הסופרנוס'. הם התקשרו אליי ואמרו שהם שולחים שליח, התחננו בסגנון 'מה אתה רוצה - רק תגיד', אמרתי שאני לא רוצה כלום ושרק ייקחו את זה. צריך לדעת גם עם מי להתעסק. הם גם שילמו לי על לא לפרסם את חלק מהתמונות. הם כל כך פחדו."רגע קומי נדיר. גנדולפיני עם מוחמד עלי

למעלה מ-15 שנה משמש עזרן כצלם הבית של תיאטרון אפולו בניו יורק סיטי, עם גישה בלעדית לאחורי הקלעים. בימים אלה הוא עובד על ספר צילום מרתק של התיאטרון, במסגרת ציון שמונים השנים להיווסדו. דרך התיאטרון הכיר את מנהלי מוזיאון מוטאון, הלייבל המיתולוגי שהוקם ע"י ברי גורדי, שהיה לביתם של מוזיקאים שחורים בלתי נשכחים, ביניהם הג'קסון פייב, הסופרימס, סמוקי רובינסון, סטיבי וונדר, מרווין גיי ועוד.

עזרן הוזמן לתעד ערב חגיגי במיוחד של מוזיאון מוטאון, עם ביקורו של סר פול מקרטני. "יום אחד מקרטני ביקר במוזיאון שלהם ורצה לנגן בפסנתר כנף משנת 1877 שהיה במקום, גורדי אמר לו שהפסנתר לא עובד, מקולקל. מקרטני יצא משם ותהה איך פסנתר כזה נשאר מקולקל. הוא דאג לבצע בו שיחזור, בהשקעה של כמעט מיליון דולר. אני צילמתי בערב בו הוא החזיר אותו בחזרה למוטאון. ליוויתי את מקרטני במשך כל הערב, גם מאחורי הקלעים. הוא ביקש ממני באופן אישי לשלוח לו את התמונות, ולאחר התכתבות הלוך-ושוב באימייל בארבע בבוקר, בחר אחת לשים בטוויטר שלו עם הכותרת "פול מקרטני שיחזר פסנתר היסטורי של מוזיאון מוטאון. התמונה באדיבות שחר עזרן" אז מלבד העובדה שבאותו יום האתר שלי נפל מרוב עומס, גם הרגשתי שהם יודעים להעריך עבודות אמן. זה לא שהם רק הזמינו עבודה, הם יושבים ומקשיבים והתנהל בינינו משא ומתן ענייני. וזה כיף, זה בהחלט חלק מהחוויה."

הפיל לי את האתר מרוב כניסות. פול מקרטני

בקריירת הצילום שלו רקם עזרן קשרים חוצי יבשות, ובין היתר הפך גם לצלם הבית של עיריית ברצלונה האחראי לקטלוג הקיץ של מועדון הכדורגל. במסגרת התפקיד נשלח לתעד את המשחק של ברזיל נגד ארגנטינה, שהתקיים בארצות הברית מול 82 אלף צופים. בדקה 84, 4:3 לטובת ארגנטינה, הבקיע מסי את אחד הגולים המפוארים שלו. עזרן מספר "אם יש רגעים שמתרגשים בהם זה הרגע הזה. הוא פשוט רץ לי לתוך הפריים. אני רואה את הפריים הזה ומתרגש ביחד איתו. זה היה רגע מטרף. כיף לראות אותו משחק, מבקיע שערים. אני מגיע למקומות שבכל יום נתון הייתי משלם כדי להיות ממנו".

"הוא פשוט רץ לי אל תוך הפריים". ליאו מסי

איך אתה בוחר לצלם את מושאי הצילום שלך? "אני מחליט איזה תמונות, מה לצלם, איך לצלם, מה לשלוח ומה לפרסם וזה הסטייטמנט שלי. כמובן שהדעות שלנו נכנסות לעריכה, ממש כמו בכתיבת כתבה. למשל במקרה של שמעון פרס - אני כל כך מכבד אותו, אז לעולם אם יהיה לי פריים שהוא לא טוב, ואני לא רואה את עצמי כעיתונאי אלא כצלם, לא אוציא פריים רע שלו. אני אוהב אותו וחושב שמגיע לו רק טוב.""בכל מקרה לא אעשה צחוק מהאובייקט שלי, אני מנסה לרצות גם את הצרכים הצילומיים שלי ובמקביל גם לרצות את האובייקטים שלי, אני לא חושב שזה סותר. כמובן שהצילום חשוב לי יותר מכל דבר אחר, אבל מקווה שגם האובייקט שלי יהיה מרוצה מהתוצאה. אני חושב שזה לטובת כולם. אני נראה טוב אם הם נראים טוב.""לא אוציא פריים רע שלו". פרס צילומים: שחר עזרן, מתוך התערוכה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ