אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיוקן צעיר: המסע המצולם של שאשא דותן

מדור חדש מכיר לכם אמנים צעירים, עם כישרון גדול וחלומות גדולים עוד יותר. והפעם, הכירו את האמנית שאשא דותן

תגובות

היא מקבלת השראה מאקטואליה, האמנית האהובה עליה היא טרייסי אמין הפרובוקטיבית, היא מציגה בימים אלו במוזיאון רמת גן וביריד צבע טרי, היא בת 27, ומאמינה שאין מקום יותר חופשי מאמנות. שם: שאשא דותן גיל: 27איפה למדת? "במחלקה הרב תחומית בשנקר. ארבע שנים של אמנות עם אנשים מדהימים וחופש יצירתי להיות אני. העבודה הראשונה שאהבתי לעשות הייתה ציור על בד באורך 20 מטר שחור-לבן, אגרסיבי ובודד, במסגרת תרגיל שנקרא 'אבודים בלב ים'. זה התחיל אצלי את היצירה, ואז היא כל הזמן בהמשכים, לא נגמרת אף פעם".היכן את עובדת? "בסטודיו שלי בגבירול (חלל משותף לאמנים בתל אביב. מ. נ.) עם קבוצת אנטי מחיקון. יש לנו סטודיו משותף שכל יום קורים בו דברים חדשים. במלחמה האחרונה עלו הרבה שאלות על אמנות בזמן מלחמה, וזה הפך לנושא מרכזי בחשיבה ובעבודות שלי". ז'אנר: "וידאו, רישום, ציור, מיצב".האמן האהוב עליך, ולמה? "אני מאוד אוהבת את טרייסי אמין, היא משלבת מבחינתי המון כוח שאני מאמינה לו, היא כנה, מדברת ולא הולכת מסביב. אני זוכרת שראיתי תערוכה שלה, והיה שן את ה-וידאו שבו היא מספרת על הפלה שעשתה. אני זוכרת שלא יכולתי לזוז מהכיסא - היתה בזה כנות שלא ראיתי מעולם. גם אם הדברים לא קרו במציאות, מבחינתי הם יהיו לנצח אמיתיים. זה החוזק אצלה, היא יוצרת עולם אבל הוא גם העולם האמיתי שלה".אמנות זה עבודה. לא תחביב. שאשא דותן (צילום: יח"צ)התערוכה הראשונה שראית: "כשהייתי בת 15 נסעתי לבקר את אחותי בניו יורק, והלכנו לתערוכת רטרוספקטיבה של מתיו בארני שבה הוצגו כל עבודות ה-וידאו שלו. אף פעם לא ראיתי סרטים כאלה, הבנתי שקולנוע זה יותר ממה שידעתי. אני זוכרת במיוחד את 'CREMASTER 3', עבודה שהוא צילם גם בתוך הגוגנהיים: זאת הייתה תערוכה מפעימה, ולא רציתי שהמוזיאון יסגר לעולם ונישאר שם לנצח. זאת הייתה הפעם הראשונה שחשבתי שאני רוצה לעשות וידאו ארט".איך התחלת? "בתיכון הייתי במגמת קולנוע, עשיתי סרטים, וכשניסיתי להבין מה בא לי ללמוד הגעתי לאמנות. תוך רגע הבנתי שאני במקום הנכון, שאין מקום יותר חופשי מאמנות, ושהכל יכול להיכלל בתוכה".מוזיאון/חלל שאת חולמת להציג בו, ולמה: "כל חלל שייתן לי להשתלט עליו כמו שמוזיאון רמת גן וצבע טרי עושים עכשיו. העיקר שייתנו לי לעשות את האמנות שלי, כמו שאני מאמינה בה". העצה הכי טוב שקיבלת? "לפני שבועיים בא צייר ותיק לתערוכה שלי, ואמר לי: 'הכי חשוב שתביני שאמנות זה עבודה. לא תחביב. אל תתנצלי על זה שאת עושה אמנות'". מה את שומעת בזמן העבודה? "הרבה חדשות והרבה מוזיקה. חדשות ככורח כי אלא חומרי היצירה שלי. ובמוזיקה בזמן האחרון אהובים אלון עדר ולהקה וbeck".מהם מקורות ההשראה שלך? "היומיום, החיים, המדינה, המשפחה, ההיסטוריה. כל דבר שקורה לי בחיים יכול להיכנס לאמנות ולהפך. בתערוכה הכרחתי את ההורים שלי לצאת איתי למסע מדומיין בילדות מדומיינת, שלא הייתה לי בנקודות הציונות הדת והמלחמה ברחבי הארץ". התערוכה שבה את מציגה עכשיו: "כרגע אני עובדת בתוך חלל תערוכת היחיד שלי ״תיירת בארצי שלי״, שבה אני נמצאת כל יום בשעות הפתיחה של המוזיאון. אנשים באים, מתווכחים אתי על אמנות, חברה ופוליטיקה, ומה שהם מביאים אתם נטמע בתוך היצירה שלי. בנוסף, אני עובדת על מיצב לצבע טרי. התערוכה ״תיירת בארצי שלי״ מתארת מסע עם ההורים שלי לכיבוש מקומות שמסמלים לטובה ולרעה את הישראליות. בחודש האחרון אני נמצאת כל יום במוזיאון רמת גן וממשיכה לעבוד על התערוכה אני מציירת בונה דברים עם כל החומרים שיש לי כמו אקריליק שחור, פחם, קנבסים, גלילי נייר. היה יום שקמתי בבוקר והחלטתי שאני חייבת להוסיף ערמות חול, אז הלכתי ואספתי חול הבאתי אותו למוזיאון והתחלתי לבנות אותו. החלל כל הזמן משתנה, ואנשים שבאים מוזמנים לשבת לדבר ולחשוב איתי זה יוצר סטואציות מעניינות ומאתגרות".מסע עם ההורים לכיבוש מקומות ישראלים. תיירת בארצי שלי (מתוך התערוכה)

*#