דיוקן צעיר: העולם הוירטואלי של עלינא דקל

מדור חדש מכיר לכם אמנים צעירים, עם כישרון גדול וחלומות גדולים עוד יותר. והפעם, הכירו את אמנית הוידיאו עלינא דקל

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

היא מציגה עבודת וידיאו חדשה בגלריית המדרשה, וחולמת להציג במוזיאון ה-MOMA, האמנית האהובה עליה היא סופי קאל הצרפתיה, היא מאזינה לאייטיז בזמן העבודה, והעצה הכי טובה שקיבלה היא "לנשום ולהרגיש את הרגע המדויק לקאט".שם: עלינא דקל

גיל: 26

איפה למדת? "המדרשה לאמנות".

היכן את עובדת? "אני מצלמת ועורכת כפרילנאסרית, אוצרת בחלל האמנות האלטרנטיבי "החנות" וגם מדריכה במוזיאון פתח תקווה לאמנות".

ז'אנר: "וידאו, צילום ורישום, ולפעמים גם עבודות סאונד ופרפורמנס".

מי האמן האהוב עליך, ולמה? "אני אוהבת הרבה אמנים שהמשותף להם הוא העיסוק בקיום האנושי. אחת מהן היא סופי קאל, שמשלבת כמה מהמדיומים החביבים עליי - צילום, טקסט ווידאו - בהתאם למה שהעבודה שלה דורשת. יש בעבודות שלה תעוזה, חופש ושובבות. נראה שהיא חיה את חייה דרך האמנות שלה וזו מבחינתי פסגת השאיפות לאמן".

התערוכה הראשונה שראית: "בתור ילדה הסתובבתי הרבה בתערוכות של סבתי, דורותי רובינס, שכבר לא איתנו. היא למעשה האמנית האהובה עליי מכולם. כך שלמעשה את התערוכה הראשונה ראיתי לפני שהייתי מסוגלת לזכור את החוויה".

איך התחלת לעשות אמנות? "מהרגע שיכולתי להחזיק עט ביד ציירתי כל הזמן ללא הפסקה, תמיד היו צבעים בסלון. בגיל 5 התחלתי לאסוף חפצים מהבית ולהציב אותם בכל פינה. דוד של אמא שלי שהיה צייר ומבקר אמנות בניו יורק אמר שאני עושה 'אינסטליישן ארט'".  רואה בסרטוני יוטיוב איכויות קולנועיות.My Morning Routine  (מתוך עבודת הוידיאו)

מוזיאון/חלל שאת חולמת להציג בו, ולמה: "אני חולמת להציג במוזיאון ה- MOMA. אני חושבת שאמנות הוידאו הפכה כיום למונומנטלית, היא מחליפה את הפיסול המינימליסטי ביצירה של חווית צפייה מענגת: חללים גדולים, סאונד בסראונד ומקרנים איכותיים. זה מעביר בי חלחלה כשאני חושבת על זה שאנשים צופים בסרטים שלי במחשב, זה כמו לראות ציור או צילום בספר".

העצה הכי טובה שקיבלת: "המורה שלי לעריכה, ניר עברון אמר לי פעם 'לנשום ולהרגיש את הרגע המדויק לקאט. ואז לעשות זאת שוב'".קטע מתוך עבודת הוידאו ״My Morning Routine"מה את שומעת בזמן העבודה? "בזמן העבודה על הסרט שאני מציגה כיום בגלריית המדרשה, שמעתי הרבה מוזיקת פופ עכשווית וספציפית את השירים שהבנות בסרט שמו כמוזיקת רקע לסרטונים שלהן - LMFAO וכאלה, כחלק מהאוירה. בדרך כלל אני מאזינה לפליליסט שירים אקלקטי שכולל המון אייטיז, אבל לא רק".

מהם מקורות ההשראה שלך? "מקור ההשראה של הוא קודם כל הקולנוע. ההשראה לסרט ״My Morning Routine" הוא ״ז׳אן דילמן״ סרטה של הבמאית הבלגית שאנטל אקרמן. סרט של שלוש שעות שמראה שלושה ימים בשגרת החיים של אישה נוירוטית שהפעולות היומיומיות שלה הן כמו ריטואלים והמיניות שלה מכסה על צד אפל באישיותה. מנוע השראה נוסף ומשמעותי עבורי הוא החיים שלי, בעיקר החלקים התקועים בהם. זה מאפשר לי לשאול שאלות שהתשובות להן לא ברורות לי".עיסוק אובססיבי בחתירה לאידאל תרבותי. My Morning Routine (מתוך עבודת הוידיאו)

על מה את עובדת עכשיו? "עכשיו אני עובדת על סרט המשך לסרט הנוכחי שמוצג בתערוכה. לעתים חומרים שלא נכנסים לסרט מתגלים כנושא לסרט הבא".

ספרי על התערוכה שבה את מציגה עכשיו ״'My Morning Routine' היא  עבודת וידאו חדשה שתוצג במסגרת שלוש תערוכות יחיד באוצרות בועז ארד בגלריית המדרשה. זו עבודה חמישית בסדרת עבודות וידאו, בהן אני משתמשת בסרטונים מאתר יוטיוב כחומרי גלם. היוטיוב הוא מאגר אנושי עשיר וזה מפתיע לראות מה אנשים מעלים בפרהסיה. אני רואה בסרטונים איכויות קולנועיות שלא ניתן היה לביימן טוב יותר. לרוב יש לי רעיון לתסריט ואז אני מתחילה לחפש חומרים, 'לעשות אודישנים' וללהק קליפים שונים, עד שאני מוצאת את הסרטונים המושלמים לתפקיד.

הסרט החדש עוסק בנערות שמצלמות ומעלות ליוטיוב את שיגרת הבוקר שלהן. יש עשרות סרטונים בשם ״My Morning Routine" ובהם לכולן יש את את אותה שיגרת בוקר. עקבתי אחרי ערוץ היוטיוב של נערה אחת, שחיקתה במדויק סרטון של נערה אחרת. היא צילמה שלושה טייקים לסרטון שגרת הבוקר שלה ומחקה את הטייקים הישנים. העיסוק האובססיבי בחתירה לאידאל תרבותי הוא תופעה חברתית הרסנית לפרטים בה ואבסורדית מצד אחד אך סוחפת ומרתקת מצד שני".

» My Morning Routine תוצג החל מיום חמישי ה-8 בינואר עד שבת ה-7 בפברואר בגלריית המדרשה, תל אביב.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ