פרסי עכבר העיר 2014: התערוכות הטובות של השנה

המאבק הפלסטיני בכיבוש, עבודות וידיאו עם מבט ביקורתי והומוריסטי, אמנית מחפשת בית ועוד. מי תבחר להיות תערוכת השנה?

עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עכבר העיר

עכבר העיר מזמין אתכם לקחת חלק בבחירת המופעים, המסעדות, המקומות ואירועי התרבות של השנה. איך משתתפים? נכנסים לאתר התחרות, בוחרים את המועמדים האהובים עליכם מבין האפשרויות בקטגוריות השונות, ממלאים את הפרטים ונכנסים להגרלה נושאת פרסים, ובהם טיסות וחופשות בחו"ל.» פרסי עכבר העיר - לאתר התחרותבדומה למציאות המדממת שהייתה כאן בשנה האחרונה, יצרי הכוח גם התבטאו בזירת האמנות המקומית. אם בשנה שעברה, התערוכות התאפיינו בהומור ומסר ציני נוכח המציאות הישראלית, השנה הפך החיוך לפחד ופאניקה. חצי מהתערוכות המועמדות (יצחק, עמיר, אדון, דותן וריב) ביטאו את המציאות של הכיבוש והכאב - של זרות ללא בית במדינת ישראל המדממת. מנגד חמש התערוכות האחרות בטאו את ניפוץ הבנאליות והאשליה המערבית של בית ומשפחה.אלישבע לוי - VILLA

תערוכת יחיד של אלישבע לוי, בה היא מציגה מודל בגודל 1:1 של הצעת מגורים המתקיימת על התפר שבין הפנים לחוץ. במבט ראשון ה'וילה' נדמית לבית חלומות, לפנטזיה של מושג הבית, אך הכל בה שביר, קמוט וארעי. מנימוקי השופטים: בפריים תלת מימדי ייחודי, אלישבע לוי, מציגה במרכז הגלריה את הפנטזיה האמריקאית האולטימטיבית. האשליה המשעשעת של וילה קיצית אוטופית, הוא אלטרנטיבה של רמייה, וסטירה מצלצלת למציאות הישראלית, שחולמת על גן עדן, כשהרגליים עמוק בבוץ ובמדבר.» אלישבע לוי - villa - לכל הפרטיםהבילוי והשומקום הוא המרחב. "villa" (אלישבע לוי)דוד ריב: 48—60—300

זוהי תערוכת יחיד שלישית לדוד ריב במוזיאון תל אביב לאמנות, המרבה להתעסק בנושא המאבק הפלסטיני בכיבוש. בתערוכתו השנה הוצגו עבודות משני העשורים האחרונים עם דגש מיוחד על סרטי הווידאו שמצלם ריב מאז שנת 2005 בהפגנות בבילעין, בנעלין ובנבי סלאח ועל הציורים שהוא מצייר לפי תצלומי סטילס מתוכם והם היו לב התערוכה.מנימוקי השופטים: בין המשוכנעים ואלה שלא, התערוכה המוצגת במרכזו של המוזיאון, מטלטלת מחדש את המוסר של המשטר הישראלי הצבאי למול זוועות הכיבוש כלפי הפלסטינים. באיורים אינפורמטיבים וקטעים דוקומנטרים, ריב מתרגם את המדיה ואמצעי התקשורת בין שני העמים ליחסים חולים, חסרי פתרון ועתיד. » דוד ריב: 48—60—300 - לכל הפרטיםאימג'ים בנושא העימות על קו התפר. "48—60—300" (דוד ריב)נבט יצחק - אוריינט אקספרס

אמנית הוידיאו נבט יצחק מביאה עבודות וידאו ואנימציה המתבססות על תצלומי רפרודוקציה צבעוניים של פריטים מתוך אוסף המוזיאון לאמנות האיסלאם המשמשים במקור לצורך תיעוד, רישום וקיטלוג. בזאת יצחק מציעה בתערוכה זו פרשנות למהותו של אוסף המוזיאון, ומעלה שאלות ביחס לתפקידו של המוזיאון כמרחב המשמר זמן ומנחיל ידע.מנימוקי השופטים: על קערת פושטי יד מהמאה ה-17 נמתח חבל לאורכו נעה רקדנית בטן עושה שפאגט, תיבת עץ מאויירת מהודו מהמאה ה17 אף היא, נפתחת כתיבת פנדורה חורקת ומשדרת תוכנית טלוויזיה משנות ה-50 של המאה הקודמת בה דנים חוקרים מכובדים על פישרו של אובייקט בלתי מזוהה. המוצגים הדוממים מתצוגת הקבע של המוזיאון נטענים במשמעויות אמנותיות ומוזיאליות, תחת מטה קסמה של נבט יצחק. התערוכה מיוחדת גם משום האפשרות לקשר שיכול להיווצר בין האמנים והמוזיאון. המוזיאון בתערוכה זו אינו רק מארח בין כתליו את יצירת האמנות, הוא חלק אינהרנטי ממנה, הוא מחולל אותה.» נבט יצחק - אוריינט אקספרס - לכל הפרטיםשאלות ביחס לתפקידו של המוזיאון. "אוריינט אקספרס" (נבט יצחק)שאשא דותן - תיירת בארצי שלי

שלושה שבועות שהתה האמנית שאשא דותן בחלל מוזיאון רמת גן, והזמינה את המבקרים בו לדיון סביב עבודתה וסביב המקום של האמנות בחברה הישראלית. בתערוכה הוצבו חמישה מסכים אשר חלקו סאונד טרק אחד ובו הוקרנו סרטים המתעדים מסע בחיבור לפעולות ופרפורמנס.מנימוקי השופטים: במשך שבועיים וחצי, דותן הכניסה עצמה לסיטואציה סיזיפית, כאשר שהתה בחלל של מוזיאון רמת גן, יומם ולילה. בחלל הוצגו עבודות וידאו, בה תרה ברחבי הארץ עם הוריה (הבמאים דני דותן ודליה מבורך), במסע בעקבות חלון הראווה של ישראל: רחיצת קבר רחל, תפילה בכותל המערבי והשטתחות על המדרכה, בעת אזעקות במהלך "צוק איתן". בדומה לעבודת הגמר שלה, ב"שנקר", לצד עבודות הוידאו, דותן מתעמתת ברישומים וציורים בדמות יומן אישי שהתפשט על קירות חלל המוזיאון, עם הזהות והמחשבות אחרי הקיץ המדמם האחרון. » תיירת בארצי שלי - לכל הפרטיםתפקידה של האמנות בתוך המציאות הישראלית. "תיירת בארצי שלי" (שאשא דותן)רון עמיר - ג'סר אל-זרקא הלוך חזור

תערוכת צילום של רון עמיר שהוצגה בשלושה מקומות: מוזיאון חיפה לאמנות, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון ותיכון מקיף ג'סר אל ז'רקא. על התערוכה עבד עמיר במשך 12 שנים בהם תיעד את היישוב ג'סר אל-זרקא, השוכן סמוך לקיסריה על הכביש המחבר את חיפה ותל אביב. הצילום נע בין התיעודי לבין המבוים ושובר הגדרות לגבי סוגות של צילום. מנימוקי השופטים: תערוכה מרשימה וחד פעמית בהיקפה ובמשך שלה. במשך שתיים עשרה שנים רון עמיר מצלם ומתעד, ובתקופה שבין 2005- 2009 גם לימד בתיכון המקומי. ההתמדה וההיצמדות לנושאי הצילום; האנשים והמקום, נדירים כל כך במקומותינו ומאפשרים סוף סוף מרחב נשימה והתבוננות הן למושאי הצילום הנינוחים מול המצלמה והן לקהל שיודע כי הגיע לתערוכה שהשיפוט האסתטי נמצא מעבר לחומר. הוא נמצא גם בין אדם לחברו ובין אדם למקום. התערוכה נפרסה בין שלושה מרכזים: מוזיאון חיפה, בית ספר התיכון בג'אסר אל זרקא והמרכז לאמנות דיגיטלית בחולון, ולוותה בקטלוג בן שלוש שפות; עברית ערבית ואנגלית. בבית הספר התיכון בג'אסר הוצגו עבודות של בוגרי לימודי הצילום שהנחה עמיר בכפר, כלומר, החברה היא לא רק מושא התבוננות אלא גם צד פעיל שיש ביכולתו לחולל שינוי. » רון עמיר - ג'סר אל-זרקא הלוך חזור - לכל הפרטיםבין התיעודי למבוים. "ג'סר אל-זרקא הלוך חזור" (רון עמיר)תמי בן תור ומיקי כרמי - הומניזם רדיקלי תערוכתם הזוגית של תמי בן-תור ומיקי כרמי החיים ופועלים בניו יורק. תערוכה הכוללת ציורים, צילומים, וידיאו ומיצג, הבאה מתוך ניסיון לתעד, לחקות ולחשוף התרחשויות יום-יומיות ההופכות בידי האמנים לייצוגים אבסורדיים וסימבוליים של המצב האנושי. מנימוקי השופטים: בן תור וכרמי שחיים ופועלים בניו יורק, קפצו לביקור לתערוכה משותפת בגלריה רוזנפלד. מיקי כרמי מצייר פרצופים היפר ריאליסטים של זקנים ובן תור מעלה באוב בווירטואוזיות מהפנטת דמויות בדיוניות, ומספרת את סיפור חייהן המפורט וסבוך. עבודות הוידיאו המשלבות חומרים תיעודיים של מה שנראה חיי משפחה רגילים; ילדים והורים, סבא וסבתא, ביקור במוזיאוני טבע וביקור בפארק, מביטות על החיים בצחוק אכזרי כ"חיוך של חתול שבלע עכבר שהוא שבע ומרוצה." דברי הסבא בוידיאו natural history. בן תור משמשת מדיום לדמויות פרועות בתירבותן המשחיט, עלובות וגרוטסקיות, מצחיקות עד כדי אימה. הן מדברות על פילוסופיה, אמנות ותרבות, זיכרון השואה ובורגנות. משוטטות בתת המודע הקולקטיבי - יהודי/אמריקאי/ישראלי. הכישרון ליצור אמנות מונח כאן על כפות המאזניים. כישרון שמראש, על כל יופיו מכיל ריקבון, קטסטרופה ואובדן.» הומניזם רדיקלי - לכל הפרטיםדעות קדומות ותפיסות היררכיות. Tamy Ben-Tor, Izaakרקפת וינר עומר - יד הלשון

ציוריה ופסליה של רקפת וינר עומר בתערוכת היחיד שלה "יד הלשון" מלאים ביטויים של 'תופעות' זניחות מודחקות, שהן בדרך כלל מנועות מייצוג. הדמות הנשית המופיעה בציורים באופן מלא או חלקי, מסרבת להיקרא באמצעות קלישאות, מסרבת להיות שדר שניתן לפענוח מידי. האישה שמתקבלת כאן היא בשר ודם, אישה שמשתמשת באברי גופה במקום בדיבור, נוכחותה היא גם ההעדר שלה, כשהיא פורמת את הסדר הסימבולי. האמנית, בדחייתה את החלוקות הישנות של המיניות, את ההיררכיות ההגמוניות, משחקת עם ההגדרות המיניות הנוקשות ונופחת בהן ארשת של "סטיית תקן", התלהבות ומתן רשות.מנימוקי השופטים: וולגריות היא שם המשחק. הקהל המביט בציוריה של עומר ויינר, מתענג על התוכן המיני הפרוע  (שאף מזכיר השפעות של סרטי פדריקו פליני), בגוף הנשי הפתוח לרווחה. אך האמנית גם מצליחה להביך את הצופה, בהשקפה פמיניסטית אמיצה, שתוציא את האישה מסורגיה, כשפחה ואובייקט במיטה. » יד הלשון - לכל הפרטים

מיקה רוטנברג: עבודות וידאו

תערוכת יחיד ראשונה בארץ לאמנית הוידיאו והמיצב, מיקה רוטנברג, בה היא הציגה מבחר עבודות וידאו מהעשור האחרון. עבודותיה של רוטנברג מציעות מבט ביקורתי והומוריסטי על החברה המודרנית.מנימוקי השופטים: האישה כמכונה וכמפעל. הרטרוספקטיבה של האמנית, מציגה תכלית מבדרת, אך גם מטרידה וקלסטרופובית, על מעמדה של האישה העובדת בעולם המודרני. הנשים כפועלות, קופאית וכן רוטנברג שהולכת על ידיה בשלג, מציבות מראה למול העולם הטכנולוגי שמנצל את גוף האישה לאובייקט נחות ועלוב. אמנם התערוכה משאירה חיוך בעקבות ההומור של האמנית הישראלית-ארגנטינאית, אך מעורר דאגה, בעולם המערבי של 2014, וזיעה. הרבה מאוד זיעה תרתי משמע. » מיקה רוטנברג: עבודות וידאו - לכל הפרטיםמבט ביקורתי והומוריסטי על החברה המודרנית. "עבודות וידאו" (מיקה רוטנברג)Scared to Iive / Scared to Die

שתי תערוכות צילום של האמן דרור דאום המוצגות בו זמנית במרכז לאמנות עכשווית. בעבודותיו משנה דאום את יחסי הגומלין בין הצילום לחלל, המסגור והרקע כיסודות נוספים בשירות הנרטיב. התערוכה הראשונה מתמודדת עם נושא הפחדים והחרדות של החיים המודרניים, ובתערוכה השניה עבודות המתייחסות לסוגיות המאיימות בה במידה שכרוכות בחיזור ובזוגיות: בבדידות, בקנאה ובתסכול חוזר ונשנה.מנימוקי השופטים: בדרכו החדה והנקייה חושף בפנינו דרור דאום את רוחות רפאיו. פוחד לחיות ופוחד למות הן שתי תערוכות יחיד או עבודה אחת שלמה של האפל והמואר, מה שנמצא מאחורי מסך תת ההכרה ומה שמוצג לראווה על הקיר הלבן המואר, רווי הצבע ועשוי למשעי, האלימות והפגיעה הן פני השטח הן הטקסטורה של העבודה הצילומית. דאום מפסל את צילומיו לדמות אישה שאינה מושגת, אך הדבר שאינו מושג הוא פרט בנפש הנותר עלום והחבלה בדמות אישה היא חבלה בגופו שלו. לצופים נותר להביט על שאריות החומר התלוי על הקירות ולפחד משארית החיים. » Scared to Live / Scared to Die - לכל הפרטיםיחסי הגומלין בין הצילום לחלל. "Scared to Live / Scared to Die" (דרור דאום)ראידה אדון: אישה ללא בית "אישה ללא בית" מתארת את תהליך החיפוש הסיזיפי של האמנית ראידה אדון אחר זהות, עוגן, בית. עבודתה יוצאת מתוך ביוגרפיה אישית מורכבת וחידתית ועוסקת בזהותה המפוצלת הנעה בין שני לאומים השרויים בקונפליקט.מנימוקי השופטים: נופים מושלגים, עיר נטושה, מדבר, יער וים הם סביבות ההתרחשות בסרטה של ראידה אדון. בליווי פס הקול הנהדר שכתב רן בנגו, הצופים נכנסים פנימה לתוך סיפור אגדה אלגורי. הזמן הוא כל זמן והדמויות המאכלסות את הסרט נטולות הקשר ברור. במרכז הסרט דמותה של אדון, מובילה מיטת יחיד ישנה, עוברת מנוף אחד לאחר. העולם, על נופיו הגדולים הוא בית לדמות יחיד. יש משהו פשוט וישיר בסרט הזה וכאן טמון חוזקו. » ראידה אדון: אישה ללא בית - לכל הפרטיםהחיפוש אחר בית. "אישה ללא בית" (ראידה אדון)

שופטים:ענת ברזילי: אמנית כותבת ומשוטטת עירונית.דגן ואלד: תסריטאי, תקליטן וכתב אמנות, מוזיקה וקולנוע.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ