אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארט מקס: המיצב 720 מעלות מספק חוויית צפייה מרשימה ביותר

ארד ביקש ליצור את הקולוסיאום של עולם האמנות, אך דווקא חבלי הסיליקון - נקודת התורפה שלו - מנטרלים את המיצב מהפומפוזיות שלו

תגובות

"חוויית צפייה" הוא ביטוי חיובי מאוד וסיסמת מכירות מצוינת כשזה מגיע לתוכן טלוויזיוני וקולנועי. בעולם האמנות הביטוי הזה עלול לקבל קונטקסט קצת אחר, להפוך לסוג של תיאור גנאי, שכן הוא מרמז כי האמנות עשויה ליישר קו עם ההמון, ולכוון למכנה משותף. הוא עלול להזיז אותה מהמקום הזה שהיא כה אוהבת, של מעט מעל כולם, ולהפוך אותה, חלילה, לנגישה.

» רון ארד - 720 מעלות - לכל הפרטים

רון ארד, במיצב הגרנדיוזי שלו "720 מעלות" שמוצג במוזיאון ישראל, מייצר חוויית צפייה עבור עולם האמנות באופן מילולי למדי. מ-5,600 חבלי סיליקון שתלויים מגובה שמונה מטר ומספר מקרנים, הוא יצר את ההיכל האולטימטיבי לצפייה בעבודות וידיאו ארט של אמנים כגון אורי גרשט, קותימן, כריסטיאן מרקלי ואחרים. הצופה יכול להיכנס לתוך המיצב או לצפות בו מבחוץ. בשני המקרים מובטחת חוויית צפייה מרשימה ביותר. בטח כאשר משווים אותה לחוויית הווידיאו ארט הסטנדרטית של סרט המוקרן על קיר גבס לבן, במקרה הטוב עם ספסל או כמה כיסאות לצפייה נוחה יותר.

נדמה כי ארד ביקש ליצור את הקולוסיאום של עולם האמנות. את הארט-מקס הראשון בעולם. התוכן שלו, כלומר עבודות הווידיאו המוקרנות בו, אינו רלוונטי. החוויה שנובעת מן הצפייה היא המטרה. ההשתאות אל מול כדור הדיסקו העצום הזו שמגלה עולם שלם של משחקי אורות וצבע. זהו הפלנטריום האמנותי הראשון, הסירק דו סוליי של המוזיאונים, המצדה של שדה האמנות העכשווית. 

השם של המיצב - “720 מעלות" – גם הוא כולו יומרה. אם עיגול שלם מסתכם ב-360 מעלות, הרי שכאן מדובר בשלם שכפול מסך חלקיו. בשלמות שיודעת לשבט את עצמה, פעם מבפנים ופעם מבחוץ. אפילו חוקי הגאומטריה מצליחים להישבר כאן, ובשילוב עם סרטונים יפים שמזכירים לא פעם ויטרז'ים בקתדרלה מפוארת, נדמה כי מדובר בחוויה כמעט מטאפיזית. אם האמנות הייתה צריכה לייצר את מגדל בבל שלה, אולי כך הוא היה נראה.

מבדלים את היצירה מממדיות של בידור נטו. חבלי הסיליקון (צילום: חיים יפים)

אבל כל המנגנון הזה – של תעתועים, של נשגבות, של הייטק ושל ראוותנות - נשבר בעזרת מבט אחד מקרוב. הבחירה של ארד להשתמש בחבלי הסיליקון בתור הרקע להקרנת הסרטים והחומר שמרכיב את העיגול (או עיגולים), היא הבחירה החשובה ביותר שלו, שכן היא מנטרלת את המיצב מהפומפוזיות שלו ומוציאה אותו מכלל הסכנה להפוך למופע-על נטול כל תוכן או זיקה לחומר. מה שנדמה כמו פלזמה או לדים, מתגלה מקרוב כמעט כדלות החומר.

חבלי הסיליקון מהווים את עקב אכילס של המיצב, את נקודת התורפה שלו. הם מגיבים לסביבה שלהם: נפערים כאשר אנשים יוצאים ונכנסים, זזים לאטם עם כיוון הרוח ומייצרים פיקסליזציה אנכית לכל דבר שמוקרן עליהם. בניגוד לטלוויזיות או קומפלקסים של הקרנות קולנוע תלת-ממדיות, הם שוברים את האשליה של אותה "חוויית צפייה" ידועה לשמצה, ועל כן הם בכל זאת מצליחים לייצר פער בין טכנולוגיה לאמנות ולבדל את היצירה מממדיות של בידור נטו. וכמו הכנפיים של איכרוס, אולי גם הם עלולים להתמוסס אם יעופו קרוב מדי לשמש.

» רון ארד - 720 מעלות, עד 5.9. מוזיאון ישראל ירושלים. שעות פעילות: א', ב', ד', ה' 17:00-10:00, ג' 21:00-16:00, ו' וערבי חג 14:00-10:00, שבתות וחגים 17:00-10:00.

*#