אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

במעגל נחוגה: תערוכה חדשה על מחול ישראלי

מאוהד נהרין עד רננה רז, מגדי דגון עד אלפונס הימלרייך - 25 שנה לסוזן דלל ויום הולדת 50 ללהקת בת שבע היו בשביל מוזיאון ישראל סיבה מספיק טובה לתערוכה

תגובות

"'מישהו חכם אמר פעם - אם לא נזכור את העבר, איך נבנה את העתיד?", אומרת טליה עמאר, אוצרת התערוכה "עד אשר נמצא מקום" במוזיאון ישראל בירושלים. התערוכה, שתפתח ב-2 בדצמבר, קובצה לרגל 25 שנה למרכז סוזן דלל ו-50 שנה ללהקת בת שבע. "בעצם רצינו לתת כבוד לחלוצים", מוסיפה עמאר. במרכז התצוגה ניצב מוטיב המעגל, שהוא בעל משמעות מבנית-תנועתית וחברתית-היסטורית במחול הישראלי. המעגל, שהתאחד והתפרק במקביל לשינויים שחלו בארץ, מאיר בין היתר את היחסים בין היחיד לקבוצה, בין הפאתוס לתנועה היום-יומית, בין מיתוסים מקומיים לאוניברסליים, ובין המרחב הפתוח לחלל הסגור.» עד אשר נמצא מקום - לכל הפרטיםאחד מי יודע מתוך קיר. 1990. כוריאוגרפיה אוהד נהרין (צילום: גדי דגון)

איך נבחרו העבודות?"במקרה הזה התהליך היה שונה מעבודה רגילה: צללתי קצת לנושא גם מבחינה היסטורית וגם מבחינה עכשווית. מלכתחילה לא התכוונו שתהיה תערוכה שמקיפה את כל ההיסטוריה של המחול בארץ, זה הרי בלתי אפשרי. הדבר הראשון היה לנסח כיוון מחקרי, קונספט לתערוכה, משהו שיוביל ושיהווה נושא מרכזי. כמובן, שצריך להזכיר את יאיר ורדי מנכ"ל סוזן דלל, שיזם את רעיון הפניה למוזיאון, ומשם בעצם הגענו לתערוכת אמנות שמציגה מחול, בכל מיני מדיומים: צילום סטילס, רישום ווידיאו. אמנם הפתיחה של סוזן דלל הייתה נקודת מפנה, דבר שאפשר פריחה ותמיכה ביוצרים עצמאיים, אבל לדעתי, להתמקד רק ב-25 שנה האחרונות היה הופך את התצוגה לתלושה. היה חשוב לשים דגש ולאזכר דברים שקצת נשכחו: הרבה מהעבר והרבה מההווה".ניב שיינפלד ואורן לאור. דירת שני חדרים 2012 (צילום: גדי דגון)

מה העבודות שהכי מרגשות אותך בתערוכה?"זאת שאלה קשה. בתחילה זאת הצילום של אייל לנדסמן - 'קראו לנו ללכת'. ממש בתחילת העבודה על התערוכה ראיתי את המופע של רננה רז ועוד בזמן המופע, אמרתי לעצמי שזאת תהיה העבודה שתוצב בתחילת האולם. בנוסף, עניין אותנו היחס של היוצרים הצעירים לדור המבוגר יותר. למשל, האופן שבו ניב שיינפלד ואורן לאור לקחו את 'דירת שני חדרים' (במקור של ליאת דרור וניר בן גל מ.נ.), ונתנו לזה פרשנות שלהם. או למשל, הדברים ההיסטורים של שוש קורמוש, צלמת של העיר תל אביב בתחילת שנות ה-90, שידועה בצילומים המטופלים שלה. גילנו אצל הבן שלה בחדר על הגג, צילומים מחזרות של הופעות, שהיא מעולם לא הציגה אותם. צלם נוסף הוא מיכה ברעם, שמזוהה יותר עם צילומי מלחמה מאשר עם צילומי מחול, אבל הפתיע עם צילומי הריקודים של מסכות החגים של קיבוץ רמת יוחנן, דבר שיצר זווית מאוד מיוחדת של צלם שלא מתמחה במחול".האם יש איזה שינוי בצילום מחול מאז והיום?"כן, בהחלט. למשל צלם משנות ה-40 בשם אלפונס הימלרייך, שהסגנון הצילומי שלו מתאים גם לתקופה. הוא הביא איתו מגרמניה את המודרניזם של אז, שיטות צילום דרמטיות וזווית נמוכה. הרקדניות אצל הימלרייך ניראות מרחפות קצת באוויר. בהתחלה הם רצו בעצם לתעד ובמרחק הזמן ניתן לראות שזה בעצם אמנות לכל דבר, מעבר לרצון להקפיא את הרגע ולתעד בימי טרום הוידאו".

מחול המוות, להקת גרטרוד קראוס, 1938 בקירוב (צילום: אלפונסו הימרליך)התערוכה עד אשר נמצא מקום תפתח ב-2 בדצמבר ותוצג עד ה-28 בפברואר 2015 במוזיאון ישראל בירושלים. שיחי גלריה עם אוצרת התערוכה, טליה עמאר יתקיימו בתאריכים שלישי ה-23 בדצמבר, 19:00; ביום שלישי ה-27 בינואר וביום רביעי ה-11 בפברואר, 12:00.

*#