${m.global.stripData.hideElement}
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרקום שלום: מותג האופנה שמחבר בין פלסטיניות וישראליות

רקמה פלסטינית, עיצוב ישראלי והרבה נשים מוכשרות שמוכנות להסתכן כדי להגשים חלום של אופנה ופיוס - הסיפור שמאחורי המותג "Two Neighbors"

תגובות

"פלסטינית, ישראלית ואמריקאית בפנסיה נפגשו בבית ג'אלא. לא, זאת לא התחלה של בדיחה אלא ההתחלה של השותפות שלנו". במילים האלה מציגות את עצמן הנשים השותפות במותג האופנה המרתק "Two Neighbors". בימים שבהם הכותרות מלאות בסיפורים קשים על טרור ברחובות, ועל מערכת יחסים מתוחה מאי פעם בין שני הצדדים, משפט פתיחה שכזה הוא כמעט בגדר נס. וזה עוד לפני שראיתם את הבגדים, שמשלבים בין עיצוב ישראלי/מערבי לרקמה פלסטינית. אז איך הכל התחיל? כמו עם הרבה דברים טובים שקשורים בפיוס בין שני העמים הללו – ביוזמה אמריקאית. "וויט ג'ונס ואנדי מקלקסקי הם זוג אמריקאים (לא יהודים) שהגיעו לארץ, התאהבו במקום ורצו ליצר דיאלוג יצירתי בין שני העמים", מספרת מרים גבעון, אחת המעצבות השותפות במותג. על המדפים תמצאו בעיקר בגדי נשים – שמלות, ז'קטים וגם קצת אקססוריז. "הרקמה הפלסטינית עוברת טרנספורמציה למשהו שהוא קצת יותר מודרני, במטרה לחבר אותה לעיצוב מאוד נקי וקלאסי מצד ולא לאבד את הזהות שלה מצד שני", מספרת גבעון. 

נועם מוסקוביץ'

איך עושים את זה?

"לקחנו את האמנות המסורתית ושינינו את הצבעוניות,  את הטכניקה של החוט כך שאנחנו עובדות עם חוטים דקים, שינינו את הבדים שהן רוקמות עליהם – כי הבדים גסים, עבים וכו'. מה שמאוד חשוב בארגון שלנו זה הבלאנס, יש מעצבת רקמות פלסטינית, ומעצבת אופנה ישראלית, יש רוקמות פלסטיניות ויש תופרות ישראליות. כשאנחנו עובדות על משהו חדש אז ריחן, הרוקמת, מביאה חתיכות בד רקומות ואנחנו מביאות סקיצות. היא שואבת השראה מההיסטוריה המשפחתית שלה כי לכל כפר ואזור יש את השפה העיצובית שלו. אני מצד שני גם מקבלת השראה מהסביבה שלי. למשל עבדנו יחד על דוגמה שיש בה רקמה צפופה בזהב, דווקא בהשראת סבתי התימניה". 

את מדברת על זה כאילו זה תהליך יצירתי פשוט לכל דבר, אבל יש פה הרבה פוליטיקה ולוגיסטיקה בעייתיות באמצע. איפה אתן נפגשות למשל?

"כשאנחנו רוצות לעבוד על משהו אחד אנחנו נפגשות אחת לשבועיים בבית ג'אלא. הרוקמות שלנו מגיעות מכפר קטן ליד חברון, ולא פשוט לנו להיפגש. אפשר להשיג להן אישורי כניסה אבל זה מאוד מסובך. וכן, לפעמים גם אני מפחדת להגיע לשם".

אני מניחה שחוץ מאופנה יש עוד נושאים שעוברים בשיח ביניכן.

"הדיבור בינינו מאוד פתוח. יש לנו שיחות סקייפ משולשות – האמריקאים, הישראלים והפלסטינים ואנחנו כל שומעות על דברים שקורים ושלא בהכרח מגיעים בתקשורת. אנחנו לא חייבות להסכים על הכל, אבל הכל מדובר. חשוב להבין שאנחנו גם לא בנקודת פתיחה שווה, כלומר המצב הוא לא סימטרית. זה משפיע לא מעט על העניינים הטכניים, ולא תמיד מרגישים בנוח להגיע לבית ג'אלא אבל מוצאים את הדרכים. מעבירים את הסחורה במונית, מדברים בוואטסאפ. הרוקמת שלנו למשל מתקשרת באימוג'י, כך שסיגלנו לעצמנו שפה שלמה, ויכולת לאלתר גם כשהמצב לא מאפשר רצף עבודה תקין". 

אנטי-אוריינטליזם

ב-18 באפריל יציג המותג את מרכולתו במסגרת אירוע "Spring Chic", ברביעיית פלורנטין שבתל אביב. עבור גבעון, הדרך לעולם האופנה לא הייתה ברורה מההתחלה. בבצלאל בכלל למדה צילום, ובעקבות קורס טכני בגזרות החליטה לנסוע לשנה בפריז, שם התנסתה בלימודים קונספטואליים. "לא התחברתי לאופנה", היא מספרת. "עזבתי את הלימודים כי זה לא התאים לי, אכבל איכשהו מצאתי את עצמי שוב בארץ, עובדת אצל דורין פרנקפורט (המדהימה). בעצם שם למדתי הכל – איך עסק מתנהל, איך מעצבים, איך הכל בנוי. לאט לאט התחלתי לעבוד על הפרטים שלי".

איך הגעת מדורין פרנקפורט למותג כמו "Two Neighbors"?

"היה לי סטודיו עם דורין בירושלים. המנהלת הישראלית של המותג עברה במקרה, אהבה את מה שאני עושה והציעה לי לעצב בשבילם. בהמשך התפקיד התרחב כי התחלתי רק כמעצבת, ובהמשך היה צריך למתג את הכל, לבנות אתר, ללמד את הרוקמות טכניקות שונות וכן הלאה".

אחת הסכנות בשיתופי פעולה מהסוג הזה היא שהאמנות/האופנה הפלסטינית תהפוך מאוד מהר לאיזה מצג אקזוטי

"זאת נקודה חשובה שאנחנו מאוד מקפידות עליה. אני לא לוקחת רקמה פלסטינית, מעקרת אותה מזהות ומוכרת אותה כמשהו אוריינטלי קסום. אנחנו כותבות שמדובר ברקמה פלסטינית, שמיוצרת על ידי נשים פלסטיניות, ושמחוברת לעיצוב ישראלי/מערבי. חשוב לנו שכל צד יקבל את המקום שלו, מבלי לנכס את זה ולמכור את זה כמשהו מערבי. גם הטיקט, החותמת והמוטו שלנו תואמים לזה. אם מישהי שואלת מאיפה הרקמה, תמיד נגיד ולא ננסה להסתתר מאחורי שום דבר". 

וכתוצאה מהשקיפות הזאת נתקלתן בתגובות לא מפרגנות?

"הרוקמות שלנו למשל נתקלו בלא מעט תגובות שדרשו מהן להיות חזקות. יש הרבה הרמות גבה, לא בהכרח איומים – 'איך אתן עובדות עם ישראלים?', 'אתן הופכות את הכיבוש ללגיטימי ככה' וכו'. מהצד הישראלי נתקלנו בעיקר בפרגון אם כי אני בטוחה שיש כאלה שלא מפרגנים. עיקר התגובות שקיבלתי מתייחסות לסכנות שבנסיעה לבית ג'אלא, ובכלל בעבודה עם פלסטינים. אני לא חיה בסרט שהכל בסדר, ויודעת שיש סכנות, אבל זה מספיק מרגש וחשוב כדי להתאמץ".

*#