מה לישו ולאמנות ישראלית?

למרות מערכת היחסים הסבוכה בין היהדות ולנצרות, ריתקה דמותו של ישו את האמנים היהודים והישראלים. תערוכה חדשה במוזיאון ישראל פורשת 150 שנה של מסע אמנותי בעקבותיו

מנחה נופה, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מנחה נופה, עכבר העיר

חיילים בסעודה האחרונה, אם המערסלת את בנה על רקע שיר של עידן רייכל ועיירה שנהרסה על ידי הנאצים - במשך 150 שנה לא הפסיקו אמנים יהודים וישראלים לצייר, לפסל ולהתייחס באמנותם לישו. תערוכה חדשה ורחבת ידיים במוזיאון ישראל מקבצת את ההתייחסויות הללו, עם יצירות של (בין היתר) מרק שאגאל, ראובן רובין, יגאל תומרקין, משה גרשוני, מוטי מזרחי, מנשה קדישמן, עדי נס, ו-סיגלית לנדאו» זה האיש: ישו באמנות ישראלית - לכל הפרטים» מדור אמנות - לכל התערוכות והכתבותמערכת היחסים הסבוכה בין היהדות לנצרות לאורך ההיסטוריה, חוותה לא מעט שינויים ורגעי מפנה. אחד מהם התחולל על ידי אמנים ציונים, שפעלו בראשית המאה ה-20, ושקשרו בעבודותיהם בין תחייתו מן המתים ובין תחיית העם היהודי בארצו. לאחר קום המדינה הביעו כמה אמנים ילידי הארץ הזדהות עם ישו האדם כסמל לסבלו של היחיד, ובימינו משתמשים יוצרים ואמנים בדמותו של ישו גם בעבודות פוליטיות יותר, ובהקשר הסכסוך הישראלי פלסטיני. אמנם במהלך השנים האמנות הישראלית עסקה בדמויות תנכ"יות אחרות כמו משה, אברהם ויצחק, אבל דמותו של ישו היוותה שוני כיוון שהיא המחוללת של הנצרות, דת שהייתה במאבק עם היהדות לאורך הדורות. אוצר התערוכה ד"ר אמיתי מנדלסון.כמה מהעבודות שיוצגו בתערוכה:"ויה דולורוזה", 1973 - מיצג, מוטי מזרחי

ב-1973 צעד האמן מוטי מזרחי, נכה מילדות, על קביו בתחנות דרכו של ישו בעיר העתיקה בירושלים. מזרחי המשתמש רבות בהומור ואירוניה עצמיתבעבודותיו, יצר צילומים תיעודיים של פעולת צעידה כשהוא נושא על גבו את דיוקנו העצמי המוגדל, ובכך דימה את עצמו לישו, ואת דיוקנו - לצלב שנשא ישו בדרכו אל הצליבה.עבודה של מוטי מזרחי"בלי כותרת", 2006 - וידיאו, ארז ישראלי

בעבודה של האמן ארז ישראלי שכוב הבן על ברכי אמו בתנוחה זהה לתיאורי ה'פייטה' בהם נראית מרים המערסלת את בנה ישו המת. בעבודת הוידיאו האם מורטת  את נוצותיו וברקע מושמע השיר "עלה נישא ברוח" בפי שושנה דמארי.עבודה של ארז ישראלי"היהודי הנצחי (או הנודד)", 1899 - צבעי-שמן על בד, שמואל הירשנברג

ציור שצייר שמואל הירשנברג בלודז' בסוף המאה ה-19, היה לסמל המבטא את מצבם של היהודים בצל הצלב ואת השאיפה לשינוי מצב זה על ידי הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל. נושא הציור הוא האגדה הנוצרית על היהודי הנודד "אחשוור", המספרת כי בדרכו של ישו לצליבה, חלף על פניו יהודי שלעג לו, וישו דן אותו לנדודים עד שובו של ישו לאחר קימתו לתחייה.עבודה של שמואל הירשנברג"עיישה אל-קורד, מחנה פליטים חאן-יונס", 1988 - צילום, מיכה קירשנר את הצילום יצר מיכה קירשנר ב-1988, עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה. עיישה אל-קורד, אם פלסטינית שהייתה כלואה בכלא הישראלי, נראית בו עם תינוקה הישן בחיקה, עטוף באריג דמוי טלית. תנוחה שמזכירה את תיאורי המדונה עם ישו התינוק, ומסמלת את היפוך התפקידים של ישו בתור קורבן העם הפלסטיני.עבודה של מיכה קירשנר"בלי כותרת, 1999" - צילום, עדי נס

עדי נס מצלם כביכול ארוחה שגרתית של חיילים, אך התמונה מבוימת לגמרי ועיצובה מדוקדק לפרטי פרטים. מקור ההשראה לעבודתו של נס היא של המעמד המתואר בציורו של לאונרדו דה-וינצ'י - "הסעודה האחרונה". בעבודה של נס החיילים הצעירים יושבים ונהנים, ובאמצע הדמות המרכזית, המייצגת את ישו, היושבת מבודדת וכמו מסתכלת אל מחוץ לחלל החדר. עבודה של עדי נס"הצלוב", 1944 - ציור, מרק שאגאל ב"הצלוב" יצירתו מ-1944 הגיב שאגאל על הרס עיר הולדתו ויטבסק בידי הנאצים. בציור נראים יהודים צלובים ברחובות, כאשר על גג אחד הבתים יושבת דמות וספר תורה בידיה שמזכירה את אחת הדמויות הידועות של שאגאל, הכנר על הגג. עבודה של מרק שאגאל"דיוקן עצמי עם פרח", 1923 - ציור, ראובן רובין

לאחר שעלה לארץ, צייר רובין דיוקן עצמי, בו רואים את דמותו של רקע חולות, בתים ופיסת ים. ידו הימנית אוחזת בחוזקה במכחולים ובידו השמאלית צנצנת מים ובה שושן צחור, סמל נוצרי ידוע של הבשורה למריה. הפרח כמלמד על תחושת השליחות שבערה בקרבו של רובין, ואולי מעידה גם על רצונו להיות נושא הבשורה של האמנות החדשה בארץ ישראל. עבודה של ראובן רובין

"מיתה משונה" 1984, עץ, בד, אדמה וצבע, יגאל תומרקין

הרקע לעבודתו של תומרקין היה מלחמת לבנון הראשונה העקובה מדם. בבסיס העבודה ניצבת אלונקה פתוחה בחלקה העליון, כגוף ישו על הצלב. הצליבה בעבודה מסמלת את צליבתו של חייל, כקרבן של החברה, כמו ישו. הצליבה כהקרבה קולקטיבית של קרבן תמים הלמה את תחושות הציבור שחווה בתקופה זאת מוות יום-יומי. השימוש בה כסמל לקרבן החיילים שמייצגים במקרה זה דווקא את החלש, וכהתרסה נגד התנכרותו של הממסד לרגשות העם – מרכזיים להבנת היצירה. תומרקין לא רק קרע את הדגל הכחול-לבן, אלא הציב לפני הממסד הישראלי את סמלה המובהק של הנצרות - שהיה סמל מוקצה ביהדות וכמעט טאבו בחברה הישראלית - כדי לתאר את  מצבו של הקרבן חסר-הישע לעומת אלה שקובעים את גורלו. עבודה של יגאל תומרקיןהתערוכה "זה האיש: ישו באמנות ישראלית" תוצג עד ה-22 באפריל, 2017 במוזיאון ישראל, ירושלים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ