אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקצוות מפוצלים של מאיה גלפמן

תערוכה חדשה לאמנית מציגה לראשונה ציורים עמוסי צבע ושכבות ומיצב חדש, הממשיכים את הקו של שילוב טכניקות, צבעוניות בעיקר הרבה אהבה לחומר

תגובות

מהם החיים? מי הכוחות שמחזיקים אותם? והאם ניתן לתחום אותם בשני קצוות של עולם עליון ועולם תחתון? עם שאלות פילוסופיות שכאלה מתמודדת האמנית מאיה גלפמן בתערוכתה החדשה "קצוות מפוצלים" המוצגת בבית האמנים שבתל אביב. "בשנתיים האחרונות, לאחר כשמונה שנים שבהן עסקתי יותר ברישום, חזרתי לצייר בצבע ועל גבי פורמטים גדולים", מספרת גלפמן. "מדובר בציורים אקספרסיביים, עמוסי צבע ושכבות, שנעשו מתוך התכווננות פיזית ומנטלית גם יחד". בתערוכה תראו עבודות גדולות ממדים וצמד מיצבים חדש, שבמרכזם נמשכות צמות אדומות גדולות המשתלשלות מהתקרה, מתפתלות מתוך בובות תפורות ונכרכות סביב סלע גדול העשוי חומרים רכים. "העבודות רוקמות מיתולוגיה חדשה שמתכתבת עם סיפורים יווניים קלאסיים ופולקלור עממי. אני מיוצגת בהן כדמות אישית וכדמות אנושית-נשית כללית", אומרת גלפמן, בוגרת שנקר שהציגה עד כה חמש תערוכות יחיד והשתתפה בעשרות תערוכות קבוצתיות, ביניהן: מוזיאון תל אביב, מוזיאון חיפה, הביאנלה בהרצליה, ארט באזל מיאמי, וגלריות בניו יורק ובטוקיו. שנבחרה על ידי מגזין 'Paper Magazine' האמריקאי כאחת מעשרת אמני הרחוב המובילים בישראל. » קצוות מפוצלים - לכל הפרטים» מדור אמנות - לכל התערוכות והכתבותמה הנחה אותך בתהליך העבודה?"בתהליך העבודה הנחו אותי שלושה חוקי יסוד - משך ומהירות: הצבתי מגבלת זמן. הציורים נעשו בסשן אחד או מספר סשנים שהיו מתמשכים ואינטנסיביים. כל סשן נע בין יממה למספר יממות בהן הקפדתי שרצף העבודה לא יקטע. בנוסף, חיפוש פורמליסטי של שילוב חומרים וטכניקות, בין חומרי 'פיין ארט' לכלי הדפס, מרקרים תעשייתיים, צבעים מעולם הסטריט-ארט, מסקינג-טייפ ועוד. כמו כן פרצתי את הסקלה הצבעונית הספציפית שאפיינה אותי והם אדום, שחור, לבן, זהב, כסף. ולבסוף, שכלתני מול אינטואיטיבי: קשרתי יחדיו את קצוות החוטים המגיעים מהראש ומהבטן, וכמו בתהליך מדיטטיבי נתתי לכל הבא והחולף 'להיות' ולהתהוות. הרעיון הראשוני, לצד המחשבה המושכלת, חוסר הידיעה מראש יחד עם האוטומטיזם, הצורך הפיזי והאינטואיציה - הנחתי אותם כולם על הנייר תוך כדי שאני ממשיכה בעבודתי. נתתי לציור להוביל ולא עשיתי סדר בין הדברים, על מנת לאפשר למשהו חדש לקרות מתוך צירופי המקרים והתנועה".נוכחות עוצמתית. "קצוות מפוצלים" (מתוך התערוכה)צבע אדום אחד מסימני ההיכר לעבודותיה של גלפמן הוא השילוב בין הרבה אלמנטים. גלפמן מסבירה שהשימוש בחומרים שונים מגיע קודם כל מסקרנות ומאהבת החומר. "השילוב מרבד את העבודות ומטעין אותן במשמעות הגלומה בכל חומר, ובכל שכבה", היא אומרת. "בסופו של דבר נוצר משהו חדש שנכון לכל עבודה וכל סדרה מקבלת את האופי שלה, עם זאת ניתן למצוא ביניהן חוט מקשר שגם הוא מלא בשכבות. לגבי האדום-אדום הזה, בעבודות המוקדמות שלי השתמשתי בעפרון וטוש אדום בלבד. הרגשתי ששני אלו מספיקים לי כדי ליצור עולם ומלואו. ואכן יש בו, באדום הזה, משהו מעגלי, מכיל. הוא פועם, הוא פיזי, מקיים בו זמנית חיים ומוות, תשוקה ודם, הוא צבע יסוד אך יש בו נוכחות עוצמתית ואמביוולנטית בעוד שצבעי יסוד הם פשוטים ומוחלטים".

אמנם קירות הגלריה מוכרים לך, אבל התחלת מהנחת עבודות במרחב הציבורי. מה מהם את מעדיפה?"הצגתי בתערוכות כשנתיים, שלוש לפני שתליתי עבודות במרחב בציבורי לראשונה. עם סיום לימודיי השתתפתי בתערוכה קבוצתית בתחנת רידינג ובמוזיאון תל אביב, ויש לכך משמעות והשפעה על האופן שבו אני חווה את היציאה למרחב הציבורי. הפעולה הראשונה שעשיתי ברחוב נבעה מסדרת רישומים שחיפשתי דרך אינטימית להציגם. בהתחלה חשבתי בכלל על פורמט של ספר, משהו שאפשר לקחת ליד ולראות מקרוב, אך במהרה הבנתי שאת הבלתי-אמצעיות שאני מחפשת אני אמצא ברחוב - 'היכן שהחיים מתרחשים'. תוך כדי הפעולה ההיא התחוור לי עד כמה העבודה בקונטקסט של הרחוב, הלא סטרילי, נטול הקדושה והכמעט כאוטי, מרחיבה את גבולותיי כאמנית. זה מציב בפניי אתגרים ומעלה שאלות תכניות וטכניות שמעוררות מחשבה ומשקשקות את ה'קומפורט-זון' שיכול להיווצר לעיתים בסטודיו. לכן חשוב לי להמשיך ולעבוד גם וגם. הסטודיו מאפשר צלילה עמוקה לבועה פרטית, חקירה והתנסות לאורך זמן, בעוד שהרחוב מכתיב פרקטיקה מסוג אחר, הוא מיידי יותר. הרחוב מגיב אליך בזמן אמת ומכריח אותך להגיב ל'בעיות ולהסחות דעת' שקשורות באופי הזמני והלא כל כך חוקי של הפעולה. אני מוצאת את עצמי מרחיבה את הנושאים והדימויים שבהם אני עוסקת ומחפשת דרכים חדשות להביע רעיון בהתאם לכל חלל, פינת רחוב או קרן זווית. מה גם שהרחוב מאפשר לי ליצור שיח עם מגוון צופים, גם כאלו שלאו דווקא יבקרו במוזיאון או בגלריה".על מה את עובדת בימים אלו?"בסוף ינואר אני מציגה מיצב גדול בארט-רומס לונדון וביוני אסע לפרויקט אמנות ציבורית בארצות הברית".שיח עם מגוון צופים. "קצוות מפוצלים" (מתוך התערוכה)כמה מהעבודות שיוצגו בתערוכה "באופן כללי עבודותיי שייכות לתהליך אחד מתמשך, ויכולות להיקרא כנקודות ציון על מפה גדולה יותר אשר מתפתחת ומשתנה תוך כדי תנועה. הן האובייקטים והן הציורים עוסקים בתובנה ששני קצוות מנוגדים יכולים לשקף מציאות אחת שאינה ניתנת להגדרה דיכוטומית. 'הציפורים השחורות' הן רישום בצמר שנראה כמרחף ובלתי תלוי כשהוא מדמה תנועה מהירה שבעצם קשורה למקור שממנו היא נוצרת ומקורקעת".מרחף ובלתי תלוי. "הציפורים השחורות" "'הכנפיים', שמדודות על פי מידותיי ובנויות נוצה-נוצה וחוט-חוט כמו הכנפיים של איקרוס, שבורות מלכתחילה". על פי מידותיי. "כנפיים""את מיצב 'המכונה' הצגתי בתערוכה מ- 2012 שנקראה 'קומי!' וגרסה כי הרגע הקריטי בדרמה האנושית הוא לא השיא של הנסיקה ולא המשבר של המפלה כי אם הרגע שאחרי, שבו נושמים עמוק, קמים, מנקים את האבק מעל הבגדים וממשיכים הלאה".  הרגע שאחרי. "המכונה""ב'באובו ולאוקונה' מהתערוכה הנוכחית, אני שוב עוסקת ברגע דרמטי. הפעם בחרתי לייצג את הגיבור הטרגי הקלאסי - אותה דמות שרירית, גברית, לבנה ומיוסרת כדמות נשית, כחולה כהה, ששואבת השראה מבובות בד "ראגדי-אן' ומבובות וודו. נחשי השיש הפכו לצמות אדומות והם לא נשלחו משמיים כי אם מתוך הדמות עצמה. המאבק האנושי, הפרומתיאי, הידוע הוא לא  עם כוחות גדולים מהחיים אלא הוא מאבק פנימי, בינינו לבין עצמנו".הגיבור הטרגי הקלאסי. "באובו ולאוקונה"התערוכה ''קצוות מפוצלים'' תוצג עד ה-31 בדצמבר בבית האמנים, תל אביב.

*#