רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דעה

האם הטראמפים עדיפים על הגרבוזים?

נפתלי בנט מנע מיאיר גרבוז, ההוא מנאום הקמעות, לקבל את פרס ישראל. האם זה לא פתח למלחמת פסילות הדדית שתיגמר במציאות שכולה פופוליזם בינוני?

תגובות
הוא אולי גזען אבל גם אמן מחונן. יאיר גרבוז
מוטי מילרוד

אם שואלים את הציבור הישראלי מי הם לדעתו המועמדים לתפקיד ראש מממשלה מקבלים מספר תשובות מצומצם באופן מדאיג – בעלה של אשת ראש הממשלה והאיש הכי ישראלי בהיסטוריה של ישראל. וזהו. איך יכול להיות שמדינה שמצמיחה 12 זוכי נובל לא יכולה להוציא מתוכה מועמד ראוי להנהיג אותה? 

» אסיף לפרס רפפורט - לכל הפרטים
» מדור אמנות - תערוכות, ביקורות וכתבות
» מה עושים היום - לכל תערוכות, הופעות ומסעדות

את התשובה אפשר לקבל בשורת ההחלטות בשנים האחרונות שמנעה ממועמדים לפרסים לקבל אותם בגלל "פגם" בעברם האישי. אריאל זילבר נגע בלב של כולנו כששר "אל הרופא הכי טוב במדינה" אבל כמעט ולא קיבל פרס אקו"ם בגלל התבטאויות אנטי שמאלניות והומופוביות. יצחק לאור הוא משורר ומחזאי מוערך שכבר קיבל את פרס ראש הממשלה, אבל בשנת 2014 נמנעה ממנו קבלת פרס לנדאו היוקרתי משני כיוונים – ארגוני ימין שהתנגדו בגלל התבטאויות שמאלניות "קיצוניות" שלו, וארגוני נשים במחאה על תלונות שעלו בעבר כנגדו על הטרדות מיניות. הרשימה נמשכת ועוברת דרך משה איבגי שקיבל פרס על משחק בפסטיבל חיפה וזיכה את הנהלת הפסטיבל במבול תלונות, ומגיעה עד לפסילתו של יאיר גרבוז מקבלת פרס ישראל לאמנות פלסטית על ידי שר החינוך נפתלי בנט. 

צריך לומר זאת מראש - מעשיו של איבגי לכאורה מעוררים בחילה, השמועות על לאור מטרידות, זילבר נשמע כזקוק לאשפוז וגרבוז קיבל את העונש שלו בדמות עוד כמה שנות מלוכה של קינג ביבי. אבל כל זה לא מבטל את ההישגים האמנותיים בגינם קיבלו את הפרסים. את ההחלטה על זהות הזוכים קבעה וועדה מקצועית בלתי תלויה, שמורכבת כולה מאנשי מקצוע, שבמקרה של גרבוז באמת מבינים משהו באמנות פלסטית בניגוד לכל אדם על הספקטרום הנורמלי. הבעיה מתחילה כשגורמי חוץ, ציבוריים או פוליטיים, נכנסים לקלחת וקובעים ביד בלתי מקצועית את זהות הזוכה המקצועי. 

כשאין אופציות נשארים עם מה שיש. "ראש הממשלה ובעלה":

לכל אדם בעל חשבון פייסבוק שלא כתוב בעברית (מי אתם אנשים מוזרים?) יש פוסט מביך או ספק גזעני - האם זה אומר שהוא לא שחקן מדהים? לכל אישיות ציבורית יש בעברה התבטאות שנראית חשוכה (סבתא שלי עדיין קוראת לשחורים "כושים" ולמזרחים "פרענקים") - האם זה אומר שהוא לא יוצר גאון? ואיפה עובר הגבול, בפלילי, במוסרי או בכלל בפוליטי? ומי קובע את הגבול הזה? פוליטיקאים בעלי אג'נדה ברורה, ארגונים בעלי מטרות חשובות אבל ספציפיות? ואיך בכלל קובעים גבולות במדינה שלא מצליחה לקבוע את הגבולות של עצמה כבר כמעט 70 שנה. אולי צריך להחליט שאנשים שמקבלים פרס או הכרה על פעילותם המקצועית צריכים להישפט על פי התנהגותם בשדה המקצועי בלבד, ואם החליטה וועדה מקצועית להעניק את הפרס המקצועי אז יתכבד כל מי שאינו חלק מהמקצוע – פוליטיקאי, עיתונאי או ארגון כלשהו (כולל ארגון בעלי ההפרעה האובססיבית כפייתית שמתנגדים לפרס שיינתן לאדם בעל שיער לא סימטרי) - ויתרכז בשיימינג ברשתות החברתיות. זה מספק ברמה האישית וחורץ את דין ה"משויימנג" ברמה הציבורית.

פרס מקצועי הוא לא רק כלי להכרת תודה של ענף מסוים, אלא ברוב המקרים גם אפשרות לתמיכה כספית נדיבה לה האמן זקוק לרוב כדי להמשיך ליצור. כל פסילה של אדם ראוי מקצועית (גם אם אישית הוא קקי נוזלי של בן אדם) מביאה את הפרס הכספי לאמן שלא באמת ראוי לו, והתוצאה היא אמנות בינונית. מדינת ישראל כבר איבדה רמטכ"ל שנפסל בגלל חריגות בנייה בביתו הפרטי, וכך חיילי צה"ל ידעו שמי שמוביל אותם לקרב הוא אולי מוכשר אבל בוודאי לא "הנבחר". האפשרות היחידה להמשך התנהלות מקצועית ואמנותית שפויה היא לכבד את אדם על הישגיו ולקלל אותו על כשליו. אחרת נגיע לעולם בו אף אחד לא רוצה להיחשף, בוודאי לרוץ לראשות הממשלה. זה יוליד מצב בו רק שני סוגים של אנשים יוותרו בקדמת הבמה - בינוניים שאין להם מה להפסיד או אנשים שהשערוריות רק מחזקות אותם, ואף אחד הרי לא רוצה לראות פה עוד דונלד טראמפ

*#