בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התערוכה "עידן חדש" מציגה עולם עשיר של אסוציאציות

התערוכה "עידן חדש" במוזיאון בת ים מציגה כמה עבודות מצוינות. דרך שעטנז של גישות הצליחה האוצרת הילה כהן־שניידרמן לעורר מחשבה על תופעת הניו־אייג' ללא קיטש או אירוניה

6תגובות
אריאלה שביד, "הוריי". דיוקן עצמי־פיקטיבי מגלומני של נשים על־היסטוריות
צילום: טל ניסים

התערוכה "עידן חדש" באצירתה של הילה כהן־שניידרמן, שמוצגת כעת במוזיאון בת ים, מכילה כמות מרשימה של עבודות מצוינות. עבודת האוצרות הביאה ליצירת שעטנז של גישות וטכניקות, שלמרות מנעד רחב מצליח ליצור קסם של ממש, אחדות אמירה וכוונה, שלא רואים לעתים תכופות בתערוכות קבוצתיות. נדמה כי כהן־שניידרמן העמיקה להגות בתופעת הניו־אייג' והגיעה לכמה מסקנות מעניינות.

העבודה הראשונה שמושכת את תשומת הלב היא "ללא כותרת (אצבע משוטטת)" של נטלי אילון, אשר באופן כמעט מיידי מעוררת עולם עשיר של אסוציאציות. בין היתר עלו בראשי ציור דתי מימי הביניים, מטוטלת מדעית קדומה, אצבע של סייבורג ואפילו הדוכסית מאלבה של גויה. האצבע שספק מצביעה מטה בתוכחה, ספק מסמנת מעגל באוויר, עשויה מחומר קֶרָמִי שעומד בניגוד למרכיבים התעשייתיים יותר שלה. היא סובבת ללא קול בין העתידני לקדום, ובין הקרמי לרובוטי, מייצרת בכך אפוריזם שחלקיו סותרים זה את זה ועם זאת נמצאים בהלימה. פילוסופיה מגולמת בחומר.

עוד באולם הכניסה מוצב פסל של איתן בן משה, רעיל בסינתטיות המוחצנת שלו, והוא מתפקד בהקשר הזה כמו הסטרא אחרא של הפסל של אילון. האחד מצביע לאדמה והשני לשמים, כמו באים לומר: שם רע וגם שם לא להיט.

את שלושת העולמות שלאחר־המוות משלימה העבודה "הגירה פנימית" האפלה־מצחיקה של אלינור סלומון, שיצרה וידיאו־לופ מהפנט שיכול להיות מוקרן על מסכי הפלזמה בלובי של כור המצרף. "This part of yourself will transform into something else", מבטיחים לצופים שלושת מסכי הווידיאו, שתלויים במאונך בקצה פרוזדור אפל. ואכן, אחרי צפייה בעבודה יש לרגע הרגשה שאתה לא בדיוק מי שהיית לפני כן. הווידיאו גם מתקשר יפה מאוד עם הפרוכת שמוצבת בכניסה למסדרון, שמקדמת את פני הצופים בבואם ובלכתם, ומשלימה מהלך אמנותי מדויק.

מילי ברזילאי, "נוף ילדות". כמו אחרי ניסוי גרעיני
שחר נעי

עוד בתערוכה הדְיוֹרָמה החזקה "נוף ילדות" של מילי ברזילאי ושות' (איתמר, דניאל, עלי, אלון, מוניר ושי — כפי שמצוין לצד העבודה), שמכילה מערך של חלקי גופות בשלבי התבלות שונים, העשויים מצבעי פסטל יצוקים. מאחוריהם ציור קיר אינטנסיבי שצויר באמצעות אותם חלקי גופות, שנראה כמו איי ביקיני אחרי הניסוי הגרעיני של האמריקאים. התאורטיקן הצרפתי רולן בארת כתב שהדימוי היחיד שאינו מעורר כל פרשנות או קונוטציה הוא דימוי של אסון, ובמיצב של ברזילאי קיים מתח עז בין הדימוי הברור והבלתי נתון לפרשנות של טבח, לבין ההסטה הצבעונית המצועצעת שיוצר החומר — מתח שאינו שוכך ואינו מרפה כל עוד עומדים מול העבודה הבלתי רגילה הזאת.

מיצב מצוין נוסף הוא "הוריי" של אריאלה שביד, שיצרה דיוקן עצמי פיקטיבי ומגלומני, מעין מקדש־מעט שבו היא חוזרת ומופיעה בתפקידים שונים של נשים על־היסטוריות, נחשקות ומזרות אימה. במרכז המיצב גבר מפוחד המתחבא מתחת לשמיכות מפני האמנית שכאילו צרה עליו וניבטת מתוך שלל דמויות נשים גדולות מהמיתולוגיה, מתולדות האמנות, מהתרבות הפופולרית ועוד. המיצב של שביד גדוש באזכורים והתייחסויות, אך אלה אינם כופים את עצמם על הצופה, שגם אם אינו מזהה את אשת לוט של דורֶה או את האודליסק של אנְגְר, יכול למצוא מספיק דימויים שמדברים בעד עצמם במיצב המאתגר ומלא ההומור הזה.

עומר הלפרין, "זוהר 2"
צילום: סשה טמרין

האַס של התערוכה

עוד עבודה טובה היא "הוספיס למודרנה" של אלירן דהן ורביד פרידמן. השניים יצרו מיצב שמשלב מספר פעולות פיסוליות בכמה חומרים שונים למדי זה מזה, אשר נעים בקוטביות בין האורגני לסינתטי, ובין הגולמי למהוקצע. המיצב שלהם נראה כמו תאונה, ולא ברור כמה מתוכנן או מקרי הוא התוצר הסופי של השניים, אבל בתאונה כמו בתאונה, האנרגיה היא מה שקובע. במקרה הנוכחי נראה שהאנרגיה הזאת יודעת לאן היא מכוונת.

נדבך נוסף של העידן החדש הם סדרת דיוקנאות אפלוליים בפחם על נייר של עומר הלפרין, אשר מנקדים את התערוכה לאורכה. הרישומים האניגמטיים שלה מרחיבים עוד יותר את מנעד הטכניקות שמופיעות בתערוכה בעודם תופסים במנעד הזה מקום מאוד בסיסי. הם גם מהווים חוליה מקשרת יפה אל האַס של התערוכה — דיוקן קוביסטי מ–1921 של יששכר בר־ריבק, שההכללה שלו היא בעיניי המחשה יפה מאוד לרעיון ששורשיה של כל תנועה תרבותית נעוצים בתנועות שקדמו לה, אפילו אם הן הפוכות לה באופיין ובמהותן.

"עידן חדש", מראה הצבה
טל ניסים

העיסוק בתופעת הניו־אייג' בתערוכה "עידן חדש" מעלה הרבה יותר מקיטש ואירוניה. היא מעניינת מבחינה חומרית ונושאית, ומצליחה לאתגר בלי לכפות הסברים. היא מצליחה לעסוק בצורה כנה בתופעה חברתית ששווה עיון מעבר להופעות הסטריאוטיפיות שלה, ומשלבת את נקודות המבט השונות של האמנים על החיים ועל האמנות לכדי אמירה אחת, לא מילולית, ומעוררת מחשבה. על ניו־אייג' ובכלל.

"עידן חדש" — מוזיאון בת ים. רח' סטרומה 6. שעות פתיחה: ג', ה' 20:00-16:00, ו', שבת 10:00–14:00. אוצרת: הילה כהן־שניידרמן. עד 21.3



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו