האמן אריאל ברונז אזק את עצמו לאנדרטת השואה בכיכר רבין

ברונז, שהופיע בוועידת התרבות של "הארץ" עם דגל בישבנו, אמר כי ביקש למחות ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה על טיפול המדינה בניצולים. "כיצד אנו רשאים להתקשט בשואה, שעה שאת ניצוליה אנו מפקירים", כתב בפייסבוק

נעמה ריבה
נעמה ריבה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ברונז בכיכר רבין
אריאל ברונז קשור לאנדרטת השואה בכיכר רבין, הבוקרצילום: גילי איזיקוביץ
נעמה ריבה
נעמה ריבה

אמן הפרפורמנס והמחזאי אריאל ברונז אזק את עצמו היום, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, לאנדרטת השואה של יגאל תומרקין בכיכר רבין בתל אביב במחאה על טיפול המדינה בניצולי השואה. ברונז נזקק לטיפול רפואי, והוא פונה מהמקום לאיכלוב. מהמשטרה נמסר כי הוא ייחקר ברגע שיתאושש. 

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה כי "העירייה דוגלת בחופש הביטוי והאמנות. יחד עם זאת, העירייה שומרת חוק. המיזם האמנותי נעשה במרחב הציבורי ללא אישור והוא פונה מהמקום על ידי משטרת ישראל".

ברונז ידוע בפרובוקציות שלו, והוא עלה לכותרות בעקבות לפני שלוש שנים — אז נעץ דגל בישבנו. האמן שקשר את צווארו באמצעות מנעול ושלשלאות לאחת מקורות הפלדה שמרכיבות את האנדרטה, כתב בעמוד הפייסבוק שלו: "השנה, ביום השנה ה–74 לשחרור אושוויץ, אני נועל את צווארי ל'אנדרטה לשואה ולתקומה' של יגאל תומרקין, בכיכר רבין. זהו אקט של מחאה הזועק את זעקתם של כל ניצולי השואה, וכל הקורבנות האחרים, שצווארם כבול בידי ממשלת ישראל והחברה הישראלית".

ברונז ציין כי לפני שנתיים הוא נעל את צווארו לשולחן במשרדה של יו"ר קרן הרווחה לניצולי שואה, לדבריו, "בשל הסחבת במתן שירות סיעודי לאבי, לו הוא זכאי מהקרן. בשנה שעברה נעלתי את צווארי ל'מנורה', שפוסלה בידי ניצול השואה בנו אלקן, וניצבת מול כנסת ישראל". עוד תהה ברונז בפוסט: "כיצד אנו, כחברה וכמדינה, רשאים להתקשט בשואה, שעה שאת ניצוליה אנו מפקירים, ואת לקחיה איננו לומדים? מצאצאי קורבנות, הפכנו למכחישי הקורבנות הראשונים, בין אם אלו הם אבותינו ובני משפחותינו, ניצולי השואה, או קרבנותינו שלנו, הפלסטינים, החיים תחת כיבושנו מאז 1967. פסל שעוצב ככלא שנפרץ, הפך לקישוט בכיכר העיר, בבירתה התרבותית־נהנתנית של אומה כובשת". לסיכום ציין: "מדובר, אם כן, באנטי־אירוע: במקום (פסל אנדרטת השואה, נ"ר) שהפך בוגד למשמעותו המקורית, ביום שאת משמעותו מבינים רק אלו שאליהם אנו מפנים עורף או מגף, מתרחש אקט שאף אחד לא יבין, ושעליו אף אחד לא ישמע".

אריאל ברונז בכיכר רבין, הבוקר
אריאל ברונז אזוק לאנדרטת השואה בכיכר רבין, הבוקרצילום: גילי איזיקוביץ

כיכר רבין ידעה לא מעט מחאות חברתיות-אמנותיות. לפני כשנתיים הציב האמן איתי זלאיט פסל מוזהב של ראש הממשלה בנימין נתניהו בסמוך לבמה בכיכר ונדרש על ידי העירייה להזיזו. עוד בטרם הוא הזיז את הפסל, הוא הופל על ידי מפגין.

ברונז זכה החודש בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה, מייסודה של קרן שהקימה עיריית תל אביב. לצד הכוריאוגרף רועי אסף וקבוצת "המחזאים", ברונז זכה בפרס לאמן צעיר בסך 9,000 שקלים, והוגדר על ידי הוועדה כ"יוצא דופן בעולם התיאטרון". שרת התרבות מירי רגב התייחסה אשתקד להודעה על זכייתו בפרס . "'האמן' ברונז אינו סמל להבטחה אלא סמל להכפשה. עיריית תל אביב־יפו, העומדת מאחרי ההחלטה ההזויה הזאת, ממחישה עד כמה היא מנותקת מרחשי לבו של הציבור". 

בחירה אמנותית מוצלחת

ההחלטה האמנותית של אריאל ברונז לתלות את עצמו מאנדרטת השואה של תומרקין היא בחירה מוצלחת. בשונה ממהלכים פרובקטיביים אחרים שהיו שטחיים, מתאמצים ושלא התבססו על רפרנסים מעמיקים, המהלך של ברונז מתחבר היטב לעשייה האמנותית של תומרקין, עליה בחר לתלות את עצמו. ברונז אמנם תלוי וידיו מקבילות לגוף והוא ולא צלוב (ייתכן מסיבות טכניות) אך העבודות שלו מזכירות באופן ישיר מוטיבים של שואה, מוות, קורבנות שווא ישראליים, הסכסוך הישראלי הפנימי ועוד מספר עבודות של תומרקין שהוצגו בתערוכה "זה האיש - ישו באמנות הישראלית" שאצר ד"ר אמיתי מנדלסון במוזיאון ישראל לפני שנתיים.

בהקשר לשואה, המיצג של ברונז מתכתב עם העבודה "רקוויאם גרמני" מ-1991, אותה יצר תומרקין מברזל בו הוטבעו צלב ומגן דוד. בהקשר לביקורת על הממסד הישראלי ברונז מתכתב עם העבודות "מיתה משונה" מ-1984 ו"צליבה בדואית" מ-1982. את הראשונה ביצע תומרקין במחאה על מלחמת לבנון הראשונה, שנתפסה בעיניו כמיותרת והיא מורכבת ממיטת חייל פתוחה שיוצרת צורת צלב. השנייה מורכבת ממרכיבים מהעולם הבדואי, שאורגנו בצורת צלב, במחאה על דחיקת הבדואים מאדמותיהם. ניתן גם למצוא קווים בין ברונז שתלוי כשהוא בתחתונים בלבד לעבודות צליבה נוספות של תומרקין שמופיע בהן גוף חשוף. כמו למשל "אנגוס דיי" מ-1968 שמורכבת מחלקי גוף מברונזה התלויים על צלב לבן ונראים כמו חלקי גוף שעברו מסכת עינויים.

העירום של ברונז גם מזכיר את "פאניקה אודות מכנסיים" מ-1961 שמורכבת בין היתר ממכנסיים ריקים עם רוכסן פתוח, שמזכירים את מי שהיה שם שהפך לקורבן.
בקטלוג התערוכה "זה האיש" כתב מנדלסון על תומרקין שהוא רואה בצליבה סמל של תוכחה נגד הברבריות וחוסר האנושיות של המלחמה ונגד אטימות החברה ועוולותיה. בהקשר זה העבודה של ברונז טובה, ממשיכה את קו המחשבה של תומרקין ומוצגת במקום מדויק.

השתתף בהכנת הכתבה: בר פלג

שוטרים מפנים את ברונז מהפסל
שוטרים מפנים את ברונז מהפסל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ