בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי אמר שאמנים מבינים יותר מנהגי מונית?

אמנים רבים מעבירים מסרים פוליטיים ביצירתם, אך מי בכלל הפקיד בידם מצפן מוסרי? יאן ראוכוורגר תורם לשיח דווקא ביכולתו לנתק את הצופה מהמציאות, ולהעבירו חוויה

18תגובות
נתניהו המוזהב, פסלו של איתי זלאיט
מוטי מילרוד

הבחירות היום לכנסת הן תמצית חיי החברה במדינות דמוקרטיות: סוערות, דרמטיות ורוויות יצרים — ככל התכונות שמעמידות יצירת אמנות טובה. בעולם המערבי רווחת התפישה כי לאמנים יש תפקיד ייחודי בחברה, שמעבר לסגולות האסתטיות, נמדדת יצירתם גם בתרומתה לתודעה המוסרית של החברה. האמן משמש כמצפן מוסרי, ומתפקידו להורות על הכיוון אליו החברה צריכה לצעוד בבטחה, או לחילופין להתריע אם לקחה פנייה לא נכונה.

כאזרחים, לעתים קרובות אנו מתייחסים לא רק ליצירתם של סופרים, שחקני תיאטרון וזמרים, אלא קשובים גם למסרים הפוליטיים והחברתיים שלהם. בהינתן הדבר, מאז ומעולם חיפשו פוליטיקאים רבים דרכים להשפיע על אנשי תרבות ואמנים. אבל מי בכלל קבע שלאמנים יש את המנדט המוסרי הנדרש?

סרטון המחאה של השחקנית והסופרת מיקה אלמוג. "אנחנו יותר חכמים" - דלג
סרטון המחאה של השחקנית והסופרת מיקה אלמוג. "אנחנו יותר חכמים"

לעתים קרובות ידיעותיהם של ציירים ופסלים בנבכי החיים הפוליטיים, החברתיים או הכלכליים מצומצמות למדי. ידיעותיהם לא בהכרח עולות על אלו של נהגי מוניות או מהנדסי אלקטרוניקה לצורך העניין. ועדיין, בסצינת האמנות הישראלית כבעולמית, אמנים רבים עוסקים במסרים חברתיים ופוליטיים במסגרת עבודתם.

אך ישנם גם אמנים המתמקדים באסתטיקה ולא בהעברת מסרים, גם אם הדבר נעשה על חשבון תשומת הלב הציבורית. האמן והצייר יאן ראוכוורגר שייך לקטגוריה אחרונה זו. בהיותו אמן מוערך בקרב אנשי מקצוע בסצנת האמנות הישראלית מאז שנות ה–70, זכה גם בהכרה מצד הקהל הרחב. עבודותיו הוצגו בין היתר בתערוכות אישיות במוזיאון ישראל בשנת 2004 ובמוזיאון תל אביב לאמנות ב–2008, אולם חייו הפרטיים נותרו מחוץ לעין הציבורית. עיקר עיסוקו של ראוכוורגר הוא תהליך היצירה: ב–15 השנים האחרונות הוא מבלה בסטודיו בין שישה לשבעה ימים בשבוע. דמויות, דוממים ונופים — כולם לקוחים מהתבוננות על המציאות היומיומית. ולמרות שאלה נושאים אופייניים למסורות הקלאסיות הוא מפיח בהם חיוניות פיוטית מרעננת.

האשה שאיתו

אחד המודלים החוזרים של ראוכוורגר היא אשתו גלית. מבין שלל הדיוקנאות של גלית, "דיוקן אדום" היא יצירה מרתקת במיוחד. דמותה ממוקמת במרכז הבד וראשה רוכן לעבר ספר המונח על ברכיה. הציור כמעט סימטרי וממחיש יציבות של פסל מצרי עתיק, עם חיוניות כרומטית פוסט־אימפרסיוניסטית. האדומים, הצהובים והחומים משרים אווירה נינוחה שהתודעה נוטה לשקוע לתוכה, בדיוק כמו שמבטה שקוע בספר.

"דיוקן אדום" של יאן ראוכוורגר, 2007. האור ואיכויותיו הוא אחד הנושאים העיקריים
איליה גפטר

חולצתה האדומה של גלית מחווירה מעט אל מול חמימות האדומים שברקע. שיערה החום־דבש מרחף מעל הצהובים־כתומים שבפניה ועל צווארה. הצבעים שולטים באובייקטים, מתמזגים זה בזה בהדרגה ומטשטשים את גבולות הצורה. האוויר ניעור במגע עם הרוך של קצוות שיערה של גלית. גוונים בהירים ובוהקים יותר בצדה הימני של התמונה מרמזים על הימצאותו של חלון, אור יום חמים זורם דרכו להאיר את דמותה. האור ואיכויותיו הוא אחד הנושאים העיקריים ביצירתו של ראוכוורגר. אוויר החלל ואלומות האור הם חלק בלתי נפרד מהקומפוזיציה ולא פחותים במשמעותם מהמודל. הצופה שוקע אל תוך שפע ורודים, צהובים ואדומים, התבוננות שסופה בהייה, בדומה להתבוננות ברקיע בשעות בין ערביים. לציור הזה אין מסר להעביר או דבר מה להוכיח, רק הנאה אסתטית.

האם בהיעדר מסר פוליטי הופכת היצירה ללא רלוונטית במציאות הסוערת? להפך. תרומתה של יצירה לשיח הפוליטי יכולה להימדד דווקא במרחק שהיא נמצאת ממנו. לציור, כמו לטבע, יש יכולת לנתק את הצופה מהמציאות המיידית, לגרום לו לשקוע לתוך הרמוניה של צבע ואור. זוהי חוויה המעמידה את חיי היומיום בפרספקטיבה רחבה יותר. היופי אוניברסלי אך כל צופה חווה יצירת אמנות באופן ייחודי לו, האמנות חודרת את קליפות הזהות העדתית, הדתית והפוליטית. אנו נהנים מיופי כפרטים ולא כחלק מקבוצה. ברגעי התבוננות אלה, הצופה מזקק את תודעתו. ואולי דווקא מהמקום הזה יוכל להבהיר כל אדם לעצמו מה הם הערכים, התקוות והשאיפות שלו, ומה יכול להיות משמעותי יותר מהבנה צלולה של ערכים וחזון בתקופה של משבר ואי ודאות.

האמן איתי זלאיט לצד הפסל של מירי רגב שהציב בכיכר הבימה
תומר אפלבאום

עלינו לקוות כי בבוקר שלאחר הבחירות נתעורר כולנו במקום בו היופי יוכל להתקיים בזכות עצמו ולא יידרש להצדקות כלשהן. ולכל הפחות, שאמנות שלא מגדירה את עצמה כפוליטית לא תיגרר לשם בעל כורחה.

איליה גפטר, אמן, מורה לאמנות, מייסד המרכז לאמנויות הציור, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו