מסע בקופסה השחורה

צדדים מפתיעים בסיפור האהבה בין פול סזאן לבין עולמו החזותי נחשפים בתערוכה חדשה המוצגת במוזיאון לוקסמבורג בפאריס

גרדיאן
ג'ון ברגר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
גרדיאן
ג'ון ברגר

כל אירופי שחי במאה ה-20 ואהב ציור היה צריך להתמודד עם המסתורין, עם ההישג, עם הכישלון או עם הניצחון שביצירתו של פול סזאן. הוא מת שש שנים לאחר תחילת המאה, בגיל 67. הוא היה נביא, וכמו נביאים רבים, הוא לא התכוון שזו תהיה דרכו.

במוזיאון לוקסמבורג בפאריס מוצגת בימים אלה (עד 26 בפברואר) תערוכה מרהיבה של 75 ציורים מתקופות שונות בחייו. זו הזדמנות להתבונן באמן המקורי הזה פעם נוספת. בעיני, אחרי ידידות של חיים שלמים אתו, התערוכה היתה בבחינת תגלית. שכחתי את האימפרסיוניזם, הקוביזם, תולדות האמנות במאה ה-20, המודרניזם, הפוסט-מודרניזם - וראיתי רק את סיפור האהבה שלו, את הקשר שלו, אל עולמו החזותי. ראיתי אותו כמו תרשים, כמו התרשימים שרואים בחוברת הדרכה של מכשיר חשמלי או אלקטרוני.

נתחיל בצבע השחור המופיע ברבות מעבודותיו המוקדמות, שצוירו כשהיה בשנות ה-20 לחייו. זה שחור שונה מכל שחור אחר בציור. הדומיננטיות שלו מזכירה מעט את האפלולית בציוריו המאוחרים של רמברנדט, אלא שהשחור הזה מוחשי הרבה יותר. הוא כמו שחור של קופסה המכילה את כל מה שקיים בעולם הגשמי.

סזאן

כעשר שנים מתחילת הקריירה שלו, מתחיל סזאן להוציא את הצבעים מתוך הקופסה השחורה: לא צבעי יסוד, אלא צבעים מורכבים, מהותיים, והוא מחפש אותם בכל מה שהוא מתבונן בו בתשומת לב רבה: גג או תפוח לצבע אדום, גוף לצבע עור, פיסת שמים מיוחדת בין עננים לכחול. הצבעים שהוא מוציא מהקופסה נראים כמו בד ארוג, אלא שבמקום חוט או כותנה, הם עשויים מהמשיכות שהמכחול או סכין הפלטה מותירים בצבע שמן.

ואז, ב-20 השנים האחרונות לחייו, סזאן מתחיל להניח את אריגי הצבע האלה על הקנווס, לא במקום שבו הם משתלבים בצבעו של חפץ, אלא במקום שבו הם יכולים להתוות נתיב לעינינו דרך המרחב, בנסיגה או בהתקדמות. הוא מניח לעוד ועוד כתמים של קנווס להישאר לבנים וריקים. אך הכתמים האלה אינם אילמים: הם מייצגים את הריקנות, את הפתיחות החלולה, שמתוכה מגיח החומר.

העבודות הנבואיות המאוחרות של סזאן עוסקות בבריאה - בריאת העולם, או אם תרצו בריאת היקום כולו. מתחשק לי עכשיו לכנות את הקופסה השחורה, שאני רואה בה את נקודת ההתחלה שלו, חור שחור - אך אם אעשה זאת זה יהיה תכסיס מילולי, וזה פתרון קל מדי. מה שסזאן עשה היה עקשני, שקדני, קשה.

במסע שעבר סזאן בתור צייר, אני סבור שהלך הרוח שלו השתנה ונעשה אפוקליפטי ככל שהתקרב לסוף חייו. למן ההתחלה העסיקה אותו תעלומת החומר כדיבוק אובססיבי. למה הדברים הם מוצקים? למה כל דבר, לרבות אנחנו עצמנו, בני האדם, עשוי מחומר? בעבודותיו המוקדמות הוא נטה לצמצם את החומר לכדי גוף: הגוף האנושי שבתוכו נידון האדם לחיות. והוא היה מודע בחריפות למשמעות היותנו בשר ודם: התשוקות שלנו, הכמיהות העיוורות שלנו והיכולת שלנו להיות אלימים ללא סיבה. מכאן נובעת הבחירה החוזרת ונשנית שלו בנושאים כגון מוות ופיתוי. אולי עדיף היה שהקופסה השחורה תישאר סגורה.

אלא שבהדרגה החל סזאן להרחיב את רעיון הגוף, והחל לכלול בו דברים שבדרך כלל אינם נתפשים כבעלי גוף. זה בולט במיוחד בציורי הטבע הדומם שלו. התפוחים שצייר ניחנו בעצמאות של גוף. כל תפוח הוא יצור בפני עצמו, כל אחד מהם נח בידו וייחודו זכה להכרה. קערות הפורצלן הריקות שלו מחכות להתמלא. הריקנות שלהן מלאה ציפייה. קנקן החלב שלו הוא עובדה קיימת.

בפרק השלישי והאחרון ביצירתו של סזאן, על פי התרשים הרעיוני שלי, הוא דחק עוד יותר את גבולות רעיון הגוף. נער מתבגר, כנראה בנו, שרוע על העשב ליד נחל אי שם ליד פאריס, ואפשר לראות איך האוויר סביבו נוגע בו - כשם שבהר סן ויקטואר בפרובנס נוגעות קרני השמש והרוח האופייניות ליום מסוים. סזאן גילה השלמה בין האיזון של הגוף לבין ההכרחיות של הנוף. השקעים בסלעים ביער פונטנבלו ניחנו באינטימיות של בתי שחי. "המתרחצות" המאוחר יוצר שרשרות רכסים. המחצבה העזובה בביבמוס נראית כתמונת דיוקן.

מה הסוד שמאחורי כל זה? האמונה של סזאן שמה שאנחנו תופסים בתור חזותי אינו נתון קבוע, אלא הוא תרכובת שיוצרים הטבע ואנחנו. "הנוף", אמר, "חושב את עצמו בתוכי, ואני התודעה שלו". הוא גם אמר: "הצבע הוא המקום שבו המוח שלנו והיקום נפגשים". כך הוא פרק את תכולת הקופסה השחורה שלו.

כתבות מומלצות

שיעור תכנות בבית ספר בנס ציונה. תפקידם של המורים נהפך לקשה מתמיד

ב-1 בספטמבר כבר לא אהיה מורה. שבעה רגעים מתוך המסע שלי במערכת

גרירת המסעדה, בשבוע שעבר. בלטה בקו הרקיע של נמל אברדין מאז 1976

המסעדה הצפה שהיתה מסמלי הונג קונג טבעה, ועבור התושבים זה סימן

שער "קוסמופוליטן". הבקשה היתה "אסטרונאוטית נשית ואתלטית שצועדת על אדמת מאדים ביקום אינסופי לעבר מצלמה עם עדשה רחבה"

שער "קוסמופוליטן" עוצב באמצעות בינה מלאכותית ב–20 שניות

נרי 24.6

כשאני מביטה בנשים הצעירות שאני פוגשת אני קצת מקנאה בהן

דוד דודי אמסלם

ישיבת סיעות בכנסת ישראל 
לאחר אישור התקציב 
לשנת 2021 
2022
סיעת ליכוד בנימין נתניהו 
סיעת 
ישיבה
ישיבות
כנסת
ירושלים
י-ם
סיעה

"כשאמרתי שנשבור להם את העצמות התכוונתי שיכאב מאוד"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ