"הכוהנת הגדולה": פרידה מהאמנית ביאנקה אשל־גרשוני

זוכת פרס מפעל החיים, אשתו לשעבר של האמן משה גרשוני, יצרה עד ימיה האחרונים. היא נודעה בתכשיטים ובפסלים מחומרים ייחודיים כפרוות ונוצות, שעסקו במלחמת המינים, צבא ושכול. "חיי לא היו קלים, אך אני קמה כל בוקר במחשבה שעבודתי האולטימטיבית עוד לא יצאה", אמרה לפני עשור. הבוקר הלכה לעולמה בגיל 87

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דיוקן של ביאנקה אשל־גרשוני, שצייר בנה ארם. "תמיד עסוקה בהרפתקאות"
דיוקן של ביאנקה אשל־גרשוני, שצייר בנה ארם. "תמיד עסוקה בהרפתקאות" צילום: סריקה : סטודיו שוק
נעמה ריבה
נעמה ריבה

האמנית והצורפת ביאנקה אשל־גרשוני מתה הבוקר (חמישי) בביתה ברעננה, בו התגוררה יותר מחמישים שנה. היא היתה בת 87 במותה. בין עבודותיה המוכרות ניתן למנות את ציור השמן על נייר "ישו הוא ממין נקבה" מ–1986, שנחשב לפעם הראשונה באמנות הישראלית בה ישו הוצג כאישה (דמות שמופיעה גם בציוריו של בעלה השני, האמן משה גרשוני). עבודה מוכרת נוספת שלה, הפסל "בעקבות האריה השואג" מ–1994, מוצגת בתצוגת הקבע של מוזיאון תל אביב. ב–2009 זכתה בפרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות. היא הותירה שלושה ילדים, בתה עתר ובניה, הצייר ארם גרשוני והצלם אורי גרשוני.

אשל־גרשוני, שנולדה ב–1932 בסופיה בירת בולגריה, סופיה, עלתה לישראל ב–1939 וגדלה בתל אביב. בעלה הראשון ואבי בתה מת במהלך שירותו כטייס במהלך מבצע קדש. בשנות השישים למדה אשל־גרשוני במכון אבני, אצל הפסל דב פייגין והציירים שטרייכמן, סטימצקי ומשה מוקדי. בעת לימודיה הכירה את האמן משה גרשוני, אבי שני בניה (שנפטר ב–2017), והם נישאו בשנת 1964. השניים נפרדו ב-1986, כשגרשוני יצא מהארון.

"ישו הוא ממין נקבה", 1986. עבודה פורצת דרך של גרשוניצילום: רן ארדה

בסמוך לתקופת לימודיה בשנות השישים החלה אשל־גרשוני בעיצוב תכשיטים כאוטודידקטית ועבדה כמעצבת עבור חברת "אמנות ותכשיט" ביפו. בהמשך עסקה גם בקדרות ובעיצוב קרמי, ובשנות השבעים יצרה פסלונים קטנים, שבהם שילבה כסף וזהב עם חומרים פלסטיים, נוצות ובובות פלסטיק קטנות. מאות עבודותיה שנוצרו לאורך השנים מתכתבות עם עבודותיו של גרשוני. בעבודות של שניהם מופיעים זרי זיכרון ובולטים מוטיבים של מוות ושכול.

בשנות השמונים הפכו עבודות הפיסול של אשל־גרשוני לגדולות ממדים. היא עשתה בהן שימוש בחומרי רדי־מייד (דוגמת נוצות, פרחים ופרווה), ויצרה דימויים קיטשיים, פולחניים ומיניים, כגון מלחמה בין המינים והאשה כקורבן. "עבודות עמוסות וראוותניות אלה היוו ניגוד לסגנון ה'רזה' והמינימליסטי ששלט באותה תקופה", כתבה החוקרת ד"ר רות מרקוס בספרה "נשים יוצרות בישראל 1920–1970". בספרה כותבת מרקוס על סדרת עבודות תכשיטים שיצרה אשל־גרשוני בשנות השמונים, אותם היא מכנה "פטישים" (fetish), ש"נראו כאביזרים המשמשים לכישוף שחור או לוודו — תיבות איפור ובהן חיות מפרווה, דמויות של חיות (עשויות פלסטיק) הנראות מתות או פצועות, צבועות באדום־דם". על עבודותיה של אשל־גרשוני משנות ה–90, בהן יצרה דימוי של צב, כתבה כי הן "כמייצגן של נשים הנושאות על גבן את ביתן, הן כמשא שהאישה חייבת לשאת והן כמקום מחבוא".

האוצרת אילנית קונופני: "ביאנקה היא אישה בהקשבה פנימית מתמדת. בשלמות עם עצמה, בנשיות פתוחה, נעה בין קצוות הרגש, מונחית על ידי אינטואיציה, השראה וניבוי"

ביאנקה אשל־גרשוני. "בשולי ההולכים בשדרה הראשית של האמנות הישראלית"צילום: דודו בכר

השכול והצב

בעבודותיה משנות השמונים והתשעים בולט גם השימוש בצעצועים ובחפצים וסמלים מהעולם הצבאי, כמו בעבודה "הבית הזה מלא באהבה" מ–1985 ו"דג אווירון" מ–1991.

במאמר "חפצי זיכרון בבתי הקברות הצבאיים וזיקתם ליצירותיה של ביאנקה אשל־גרשוני", שכתבו החוקרות ד"ר יעל גילעת וד"ר שושי וקסמן, הן כותבות כי "העושר החומרי והמרהיב של עבודותיה, ועיסוקה בהתאהבות ואובדן, מלחמה, בית ואימהות, העמידו אותה במשך תקופה ארוכה בשולי ההולכים בשדרה הראשית של האמנות הישראלית, שהלכה בדרך ההפשטה והמושגיות. רבות מעבודותיה של ביאנקה אשל־גרשוני הציגו, בדומה למצבות הצבאיות מהשנים האחרונות, 'מיניאטוריזציה' של אובדן, מלחמה, בית ואמהות על ידי בנייה של 'עולמות ממוזערים'".

עבודתה של אשל גרשוני, "בעקבות האריה השואג", 1994. שימוש בחפצים וסמלים מהעולם הצבאיצילום: אלעד שריג / מוזיאו

בשנת 1985 הציגה אשל־גרשוני את תערוכת היחיד "מחזור דמים" במוזיאון תל אביב. בתערוכה, שאצרה שרה בריטברג־סמל, הוצגו פסלים, תכשיטים ועבודות בדים ונכתב עליה כי היא מסכמת חמש שנות עשייה לאחר משבר. "ריח הרקב שעולה מתרבות שלהי המאה העשרים מתמזג עם ריח הרקב, הבשר והדם שעולה מדמויותיה של ביאנקה אשל־גרשוני", כתבה בריטברג־סמלעל התערוכה.

ב–2003, הוצגה במכון לאמנות ב"אורנים" תערוכה מעבודותיהם של ארם, משה ואורי גרשוני. שם התערוכה, "אמא", הורכב מראשי התיבות של שמותיהם והתכתב עם ביאנקה, היא "האם הנעדרת־הנוכחת של התערוכה, זו שנדמה כאילו הקיר הרביעי של הגלריה, הקיר הריק, שמור במיוחד בשבילה", כפי שכתבה על התערוכה רותי דירקטור, אוצרת במוזיאון תל אביב לאמנות.

"ללא כותרת", 1988. הצלב כמוטיב חוזרצילום: רן ארדה
העבודה "כל זרם מגיע אל הים כל צער אל קברו". דימויי נשיות, חיים ומוותצילום: רן ארדה

בשנים האחרונות יצרה אשל גרשוני ציורים בתוכנת המחשב "צייר", כשהמוטיבים המוכרים שלה, כמו הצב והצלב, מופיעים בהן שוב ושוב. חלק גדול מעבודותיה משלושים השנים האחרונות הוצג בתערוכה בגלריה "עינגע", שייצגה אותה בעשור האחרון ב–2018. עבודה בולטת בתערוכה זו היתה הציור "הכוהנת הגדולה" שצויר במחשב. מופיעה בו דמות של מלך עם שלושה רימונים מעל ראשו ושני עמודים מצדדיו. "ביאנקה מופיעה בפניי בדמות הכוהנת הגדולה", כתבה האוצרת אילנית קונופני על התערוכה. "אישה בהקשבה פנימית מתמדת, שועטת אל הלא־נודע, כמו אלה גדולה ניצבת שוב ושוב בראשיתו של המסע, בשער האנושות ובדמדומי החיים. כוהנת גדולה בשלמות עם עצמה, בנשיות פתוחה, נעה בין קצוות הרגש, מונחית על ידי אינטואיציה, השראה וניבוי".

למרות שעבודותיה נחשבו על ידי המבקרים פורצות הדרך, אשל־גרשוני לא זכתה להכרה ולפרסום לו זכה בעלה לשעבר. על אף הדבר, מכרותיה ואוצרות שליוו אותה לאורך השנים מספרות על אישה שדלתה תמיד היתה פתוחה לקהל ולשיחה. רויטל גל, בעלת גלריה "עינגע", מספרת שאשל גרשוני היתה נוהגת לשלוח איורים דיגיטליים מדי יום, והספיקה לשלוח לה ברכת חג פסח שמח מצוירת במחשב, בה בולט הצב המפורסם שנהגה לצייר.

"את יפה וגם חכמה", 1996. "מיניאטוריזציה של אובדן, מלחמה ואמהות בעולמות ממוזערים"צילום: סטס קורולוב
ציורה האחרון של אשל גרשוני, ברכת חג פסח שמח ששלחה לגלריסטית שלה לפני שבועות ספוריםצילום: ביאנקה אשל גרשוני

"החיים שלי היו לא קלים, אבל אלוהים נתן לי מתנה גדולה והיא שאני יכולה ללכת לישון בלילה עם איזושהי מחשבה קטנה ובבוקר אני יכולה לקום מוקדם, להתיישב לעבוד ולהיות עסוקה בהרפתקאות", אמרה אשל גרשוני בראיון ל"הארץ" ב–2010. "כמה אנשים יכולים להגיד שיש להם את זה? מה שמכתיב לי כל בוקר לקום ולהיכנס לחדר העבודה, זה שתמיד נדמה לי שהעבודה האולטימטיבית עוד לא יצאה, שהיא עדיין מחכה לי. שהבאה בטח תהיה הרבה יותר טובה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ