שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מי היו האנשים שסירבו לקבל במתנה ציורים מוואן גוך?

ספר חדש חושף גילויים מרתקים על שנת האשפוז של הצייר הגאון, שבה גם חתך את אוזנו ■ דוקטורט של סטודנטית על נשים שחורות ששימשו מודל לציור נהפך לתערוכה בניו יורק ופריז ■ מיצב הפרגים האיקוני ישוב ללונדון בפעם האחרונה

מיה אשרי
מיה אשרי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"ליל כוכבים" של ואן גוך. אחד מ–150 ציורים שיצר בשנת האשפוז
"ליל כוכבים" של ואן גוך. אחד מ–150 ציורים שיצר בשנת האשפוז צילום: Museum of Modern Art , NEW YORK

ספר שראה אור באחרונה בבריטניה חושף מידע חדש ומרתק על תקופה סוערת בחייו הסוערים ממילא של וינסנט ואן גוך. ב"Starry Night: Van Gogh at the Asylum" ("ליל כוכבים: ואן גוך בבית החולים הפסיכיאטרי"), בוחן העיתונאי וחוקר האמנות מרטין ביילי את השנה שבילה הצייר הגאון והמיוסר במוסד לתשושי נפש בצרפת, בין מאי 1889 למאי 1890.

בין היתר, הוא מציע כי התקרית המפורסמת שבה חתך את אוזנו ושלח אותה למאהבת נבעה מכך שוואן גוך סבל מהזיות קוליות עזות; בוחן את העושר היצירתי של ואן גוך באותה תקופה; ומשרטט את אורח חייו במוסד.

לצורך כתיבת הספר התעמק ביילי בין השאר במכתביו של ואן גוך, ביומן שמעולם לא פורסם של אמן מקומי שהיה מיודד עמו, ובמסמכים ארכיונים נדירים מהמוסד, במנזר סן־פול דה־מוסול, שבסן־רמי־דה־פרובנס. מהתיעוד שנוצר עולה כי ואן גוך היה צלול יחסית במשך שהותו בבית החולים, ומוקף באנשים שמצבם גרוע משמעותית משלו — את רובם זיהה ביילי לראשונה בשמם. הוא מפרט על הכומר שסבל ככל הנראה מדמנציה, אדם עם מה שנדמה כפיגור שכלי שחי במוסד יותר מ–45 שנה, ואיש נוסף, שעליו כתב ואן גוך כי הוא "שובר כל דבר שנקרה בדרכו וצועק כל היום".

ואולם, גם הוא סבל ממשברים נפשיים חריפים בזמן שהותו: כך למשל ניסה להרעיל את עצמו באמצעות צבעיו וסבל מפראנויה.. כמו רבים אחרים, גם ביילי ניסה להסביר במונחים עכשוויים מאיזו מחלה סבל ואן גוך בדיוק, והעריך כי מדובר בהפרעה דו־קוטבית. 

זו היתה תקופה פורייה במיוחד בשביל ואן גוך, וכ–150 ציורים שצייר בשנה הזאת שרדו, בהם כמה מיצירותיו המוכרות והחשובות ביותר, בהן גם "ליל כוכבים" המפורסם. הוא צייר את הנופים מחלון חדרו, פורטרטים עצמיים, וגם את צוות בית החולים — ביילי זיהה את הגנן שצייר ואן גוך ב–1889 כעובד המוסד ששמו ז'אן בארל. עוד מתברר בספר, כי ואן גוך הציע לתרום כמה מיצירותיו לנזירות הקתוליות במנזר שניהל את בית החולים, אך אלה — כמו גם הרופא של ואן גוך, שהיה חביב עליו מאוד — חשבו שעבודותיו מטרידות מדי וסירבו להצעה.

"אולימפיה" של מאנה. התוכלו, ילדים, למצוא את האשה השחורה?
"אולימפיה" של מאנה. התוכלו, ילדים, למצוא את האשה השחורה?צילום: Mus?e d'Orsay, Paris

משרתת שחורה, משרתת לבנה

כשדניס מורל נתקלה בציור "אולימפיה" של אדוארד מאנה (1865) בשיעור באוניברסיטת קולומביה, נורה קטנה נדלקה לה בראש. הציור המפורסם מתעד את אולימפיה, אשה בזנות שרועה עירומה, ומאחוריה משרתת שחורה. כמישהי המעורה מאוד בשיח האמריקאי על גזע וגזענות, היא סיפרה כי היתה דרוכה לשמוע כיצד יתייחס המרצה לדמותה של המשרתת: באיזה מונחים ישתמש, מה יבחר להבליט, וכו'. אלא שהמרצה לא הזכיר אותה כלל. "מנקודת המבט שלי, היא היתה מאוד בולטת. ראיתי אותה באותה בהירות שבה ראיתי את אולימפיה", סיפרה בשיחה עם אתר ארטנט. "להתעלם ממנה, לא להגיד עליה דבר או להכיר בנוכחותה, היה כמו להפוך אותה לבלתי נראית". 

כך נולד הרעיון של מורל, שסיימה לאחרונה דוקטורט בתולדות האמנות, להתעמק בייצוגן של נשים שחורות בציור המודרני, החל במאנה. כעת, הדוקטורט של מורל, שהלך מעבודת סמינר פשוטה, נהפך לתערוכה בפני עצמה. בחודש הבא היא תיפתח בגלריה וולך באוניברסיטת קולומביה, ובשנה הבאה תורחב עוד יותר ותטייל למוזיאון ד'אורסיי בפריז. התערוכה תתחיל מ"אולימפיה", או ליתר דיוק מהדוגמנית השחורה ששימשה את מאנה לציור המשרתת ולציורים נוספים, ותכלול יותר ממאה יצירות ומסמכים ארכיוניים.

התערוכה תתמקד גם בבני תקופתו ויורשיו של מאנה בזירת האמנות כמו אדגר דגה ופרדריק באזיל ותעסוק ביצירותיו של אנרי מאטיס, שביקר בשנות ה–30 בהארלם ועבד שם עם דוגמניות שחורות. בחלקה האחרון, תבחן התערוכה גם יצירות עכשוויות יותר, חלקן של אמנים שחורים, המתמודדות בעצמן עם הייצוג ההיסטורי של נשים שחורות באמנות. בפריז, תורחב התערוכה אף יותר, ותבחן ציורים גם מתחילת המאה ה–19. 

לפי הנרטיב שנבנה בתערוכה, בתקופתו של מאנה חלו תמורות משמעותיות בייצוג של נשים שאינן לבנות בציור המודרני — מדימויים אוריינטליסטיים וסטריאוטיפים למשהו מורכב ושלם יותר. בין היתר, הגילויים סביב זהותה של לאור, הדוגמנית של מאנה, איפשרו למורל לאפיין את הסביבה הרב־תרבותית ורב־גזעית שבה פעלו מאנה ועמיתיו — היבט שלא נבדק כמעט. 

מיצב הפרגים העשויים קרמיקה בלונדון. לזכר חללי מלחמת העולם הראשונה
מיצב הפרגים העשויים קרמיקה בלונדון. לזכר חללי מלחמת העולם הראשונהצילום: Rick Ligthelm

9 מיליון מבקרים במיצג הפרגים

בשנת 2014 הוקם בלונדון, בתעלת המגן שמסביב למצודת לונדון המפורסמת, מיצב שנהפך לאיקוני כמעט מיד. 888,246 פרגים עשויי קרמיקה הציפו את התעלה ונשפכו מהחלון, ונהפכו לשדה ענק באדום בוהק. שם היצירה הוא "Blood Swept Land and Seas of Red", על שם המלים הראשונות משיר שנמצא בצוואתו של חייל בריטי אלמוני שנפל במלחמת העולם הראשונה, והמיצב כולו הוקם כאנדרטה לציון 100 שנה לתחילתה של המלחמה.

הפופולריות של המיצב הובילה לכך ששני מקטעים ממנו, כמה אלפי פרגים בכל אחד מהם, יצאו ל"סיבוב הופעות" בכל רחבי בריטניה. השבוע יחזור שוב אחד המקטעים (המכונה Weeping Windows) לבסיסו בלונדון, הפעם למוזיאון המלחמה האימפריאלי, לציון 100 שנה לסיום המלחמה. הוא יוצב בחצר המוזיאון עד 18 בנובמבר. המקטע השני (Wave) מוצב במקביל במנצ'סטר. זהו החלק האחרון בסיבוב ההופעות של הפרגים.

את הפרגים יצר האמן פול קאמינס, ואת המיצב עיצב טום פייפר, שיחד צורפו למסדר האימפריה הבריטית כאות הוקרה על תרומתם. מספר הפרגים מייצג את מספר ההרוגים מהאימפריה הבריטית במהלך המלחמה. הוא נולד כחלק מ"NOW 14-18", מיזם בריטי שיזם יותר מ–300 יצירות אמנות לכבוד שנת המאה למלחמת העולם, כדרך לחבר את הציבור להיסטוריה שלה.

על פי ההערכות, בכארבעה חודשים ביקרו במיצב הלונדוני יותר מחמישה מיליון בני אדם, בהם כל חברי בית המלוכה הבריטי והפוליטיקאים הבכירים. כארבעה מיליון בני אדם נוספים ביקרו בתחנות השונות של המיצב ברחבי המדינה. ג'ני ולדמן, מנהלת "NOW 14-18", אמרה לאתר "לונלי פלאנט" כי האתר הנבחר לסיום סיבוב ההופעות — מוזיאון המלחמה האימפריאלי — הוא סמלי במיוחד. "המוזיאון הוקם ב–1917, בשיאה של מלחמת העולם הראשונה, כדי לשתף ולתעד את חוויית המלחמה ולציין את הקורבן שמקריבים בשבילה כל הקבוצות בחברה", הסבירה. "גם היום ממשיך המוזיאון לספר את הסיפור האנושי שמאחורי מלחמות, ולבחון כיצד סכסוכים עיצבו את העולם שאנו חיים בו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ