התהום הנפשית שמבעד לפסיכדליה

העבודות של איתן בן־משה כאילו נוצרו על ידי יהלומן מסונוור, והציורים של זמיר שץ מתארים מערבולת רגשית במועדון. שניהם חוזרים לאסתטיקה הנשכחת של הפסיכדליה

גליה יהב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גליה יהב

ב–2005 הוצגה במוזיאון טייט ליברפול התערוכה "Summer of Love”, שנדדה מאז למוזיאונים רבים נוספים. אוצר התערוכה כריסטוף גרוננברג (Christoph Grunenberg) רצה לחשוף לקהל פרק היסטורי שלא נידון מספיק בתולדות האמנות העכשווית - השפעת הפסיכדליה על האמנות (והמוזיקה, האופנה, השירה, התסיסה האזרחית וסגנון החיים בכלל) בשנות השישים ובתחילת שנות השבעים. במקום אידיאולוגיה מוצהרת, בין שמדובר בהשקפת עולם היפית או במאבק לקידום זכויות האזרח, הוא גרס כי תרבות הסמים של התקופה מילאה תפקיד מרכזי בייצור האסתטיקה והאתיקה שלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ