להיכנס ל"וילה" של אלישבע לוי

"וילה" של אלישבע לוי הוא מיצב מרהיב ביופיו, אבל הביקורת שנרמזת בו על התרבות הקפיטליסטית מובסת על ידי ההיקסמות ממנה

גליה יהב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גליה יהב

ב"וילה", מיצב מרהיב ביופיו המתפרש על פני שני שלישים משטחה של גלריה רו־ארט ונדמה כביתן־חוף או סוכה חלומית, אלישבע לוי ממשיכה את עיסוקה בנשגב־הילדותי, בחלומי ובמקסם־השווא שעיצבה וביססה בתערוכותיה הקודמות. הפעם זהו מיצב נופי של מין בית קיט, דקלים סובבים את המבנה, מחפים עליו. המבנה עצמו, שלוש רמפות קרטון לבן הממוקמות בין כלונסאות מתכת דקות, עשוי כולו מנייר. הוא נראה כמודל אדריכלי בגודל בינוני, לא שולחני אבל גם לא אחד לאחד, של בית יוקרה נעים, פסטלי, לא מנקר עיניים. מישורים אופקיים שונים משתלבים זה בזה, מסכים אורכיים חרישיים חצי מסתירים וחצי מגלים את הנראה מאחוריהם, בריכה ממשיכה את חללי הפנים המרפסתיים, על הכל מושלכות הקרנות תכלכלות של מים מרצדים המשרות אווירת הזיה בהקיץ נעימה, תחושת ערסול. בהכללה, העניין נראה כמפגש פורה בין קלאס אולדנבורג המוקדם ודייוויד הוקני, שיצרו יחד בית תה יפני.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ