כשהעובד הזר לובש את השמלה של בעלת הבית

במקום לנקות את הווילה המפוארת או המשרד הריק, הם רוקדים, שרים או מצחצחים שיניים במברשת של המעסיק. מהגרי העבודה בסרטה של לוסיאנה קפלון "גילדה" פורעים את הסדר ופורצים לרגע את שגרת העבדות שלהם

גליה יהב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גליה יהב

הסרט "גילדה" מתחיל במערכת "דה־מרקר". אולם ריק, לפני או אחרי שעות העבודה של העיתון, כל המסכים כבויים, רק המנקה עובדת בקצה הרחוק, על החולצה שלה כתוב Stuff, מטלית תחובה בכיס האחורי. עובד ניקיון נכנס לווילה ומדליק את כל האורות, תחילת יום עבודה. שואב אבק במעלית המרכז לאמנות עכשווית בקלישר, עובד ניקיון אחר מפעיל אותו על רקע כיסאות הנערמים ליד הקיר, במשרדים ובחללי התצוגה, מסדר ערימות מאורגנות של גלילי נייר טואלט. משם עוברים לבית בנוה צדק, עובד בבגדים לבנים צחורים מאבק בעדינות יצירות אמנות התלויות על קירות החלל המפואר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ