בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמניות פלסטיניות מנכיחות את הגוף שלהן כאקט אמנותי-פוליטי

העיסוק האמנותי בזהות פוליטית באמצעות הגוף חוזר למרכז הבמה בתערוכות של פאטמה שנאן וסמאח שחאדה. בציור ורישום וירטואוזיים הן רומזות כי נשים יכולות להיות כלואות גם במרחב חופשי כביכול

3תגובות
צילום : יגאל פרדו

התערוכות של פאטמה שנאן ושל סמאח שחאדה מפגינות יכולת וירטואוזית בציור וברישום, בהתאמה. שנאן, בהשפעה סגנונית ניכרת של הצייר אלי שמיר ושל ציורי השטיחים של אסד עזי, מציירת בשמן על בד מיזנסצינות שנראות בהן אינטראקציות שונות בין נשים לשטיחים שהונחו בחוץ, בין בתי כפר ובשדה; אלה מפורטות בריאליזם מדהים. שחאדה רושמת בעיפרון על נייר בהיפר־ריאליזם שנע בין סקיצות קטנות לבין רישומים גדולים נוסח האמן האמריקאי רוברט לונגו. עניינה הוא דיוקנאות, חזיתיים ובצדודית, בעיקר של נשים צעירות לבדן, צפות על משטחי נייר...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו