יובל למוזיאון ישראל |

האם "שטיח בנק הפועלים" הוא יוזמה קפיטליסטית או מניפסט קומוניסטי?

עדו מיכאלי עוסק בצורה מורכבת במנגנונים של הפקת האמנות, גלעד רטמן משבש את מושג ההופעה המוזיקלית, ודנה לוי עוסקת בשאלה מי מסכן את מי — הטבע את האדם או להיפך. ביקורת ראשונה משתיים

גליה יהב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גליה יהב

מה מאפיין את ששת הפרויקטים השונים של האמנים עדו מיכאלי, גלעד רטמן, דנה לוי, רועי קופר, אורי גרשוני וטמיר ליכטנברג, שנבחרו להציג תערוכות יחיד במוזיאון ישראל, לרגל שנת החמישים להיווסדו?

חלק מהפרויקטים עוסקים באפראטוסים, במנגנונים (טכנולוגיים או של יחסי כוח, מבנים כלכליים או מערכים ביטחוניים) האחראים להפקת האמנות, חושפים את התנאים המאפשרים אותה, את המגבלות והאיסורים המושתים עליה. אלה הם גם מנגנוני ראייה – המווסתים את המבט על המציאות. חלקם עוסקים בהדמיית סצינה סוריאליסטית או תופעה אזוטרית המייצרת מציאות מקבילה, גרוטסקית או אחוזת אימה, שברירית או נוסטלגית. אלה ואלה נוקטים טקטיקות או כוללים אלמנטים של שיבוש, הסטה ממסלול, בניית מבט ממוקד ומרוכז על תופעה, יצירת היסטוריה חזותית אלטרנטיבית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ