שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

טמיר ליכטנברג מכניס את האספנים בדלת הראשית של המוזיאון

רועי קופר מצלם את עזה שאסור לראות, אורי גרשוני משחזר תמימות שמעולם לא היתה, טמיר ליכטנברג מציע עסקת חבילה מאכזבת. ביקורת שנייה על שש התערוכות שפותחות את שנת היובל למוזיאון ישראל

גליה יהב
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גליה יהב

תערוכת הצילום של רועי קופר היא לכאורה הסולידית בין שש תערוכות האמנים שנבחרו להציג תערוכות יחיד במוזיאון ישראל לרגל שנת החמישים להיווסדו.

ששת הפרויקטים — של קופר, עדו מיכאלי, גלעד רטמן, דנה לוי, אורי גרשוני וטמיר ליכטנברג — מאופיינים ביצירת מופרכות או גרוטסקה. רובם עוסקים ביחס המתוח שבין כלכלה ללאומיות, בין משטר לסנטימנט פרטי. אצל כולם מתקיים ממד של שואו, אבל מושהה, לא בזמן אמת. המסעות המוזרים שאליהם הם יוצאים מלבים ממד של הפקה לצד המצאה. הפרויקטים מכותרים באילוצים ומגבלות שהם חלק מתוכן היצירה; אילוצים אלה נראים לעין וכמותם גלוי גם האופן שבו נוסדו מעקפים יצירתיים שמטרתם להתגבר עליהם. זה בולט במיוחד בתערוכה של קופר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ