אחרי התיעוד הדוקומנטרי על אסון הירושימה קשה לעשות בהשראתו אמנות

הבעיה העיקרית בתערוכה "מעבר להירושימה: שובו של המודחק" היא שגם מיטב האמנות המוצגת בה אינה משתווה בעוצמתה לתיעודים הישירים של האסון ההיסטורי

גליה יהב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גליה יהב

"ב-15 באוגוסט 1945 המאיה הירושי שהה בעיר טקאדה שבמחוז נייגאטה, בה התגורר מאז פברואר 1945", כותבת אילת זהר בפתח מאמרה בקטלוג התערוכה "מעבר להירושימה: שובו של המודחק". "בדיוק בשעה 12 בצהריים החל שידור הרדיו של נאום הכניעה של הקיסר, תוך שאזרחי יפן מאזינים ביראה ואימה, כשרבים מהם קדים אפיים ארצה, תוך הפגנת כבוד. המאיה, מכל מקום, עמד, ואז כיוון את מצלמתו אל השמש וצילם סדרה של חמישה צילומים בודדים, ובכך יצר את אחד מהדימויים החשובים והמרכזיים של התקופה. ייתכן אף כי יצר את הדימוי אשר מצביע יותר מכל צילום אחר על תחילת התקופה החדשה ביפן – יפן שלאחר המלחמה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ