טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האמנית שמגרשת שדים כדי לקרוא להם שוב

הנוכחות של פיקאסו, עם התרבויות הקדומות והחיתוך הקוביסטי, מרחפת מעל תערוכתה של יעל בורשטיין, הבוחנת את כוחם המאגי של עצמים באמצעות הגדלתם

תגובות
אלעד שריג

המיצב הצילומי־פיסולי של יעל בורשטיין בגלריה עינגע הוא מעין ממלכת ייצוגים אתנוגרפיים בשחור־לבן. הכניסה לגלריה יוצרת מעבר חד למקום אחר, לתקופה אחרת — הקירות הושחרו כליל, התאורה עומעמה וחוממה, התצלומים, הקולאז'ים והפסלים בוקעים מהאפלה הדרמטית כיהלומים. כמו באתרים ארכיאולוגיים, במוזיאונים מיושנים השוקדים על הנפשת התרבות שממנה נלקחו הממצאים המוצגים, כמו בפנטזיה אנתרופולוגית על מנהרת זמן המעבירה אותנו 'ממש' למקום אחר, כך גם בתערוכה — שורה עליה אווירה לילית סוריאליסטית, כאילו הוכנסנו בין דפי ספר שגדל...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות