מיכל טוביאס מתייחסת לאמנות שאיננה כאל שירה נשגבה

טוביאס מצלמת את קירות חללי התצוגה כפי שהם נראים בין תערוכה לתערוכה. אבל בניגוד לאמנית האמריקאית לואיז לולר, שממנה הושפעה, אין אצלה ביקורת על מכתיבי הטעם

גליה יהב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גליה יהב

מסוף שנות ה–70 ואילך התמקדה הצלמת האמריקאית לואיז לולר בתיעוד יצירות של אמנים אחרים, תוך הדגשת החללים שבהם היצירות מוצבות ותלויות. בין שבחללי מוזיאונים הדומים למקדשים מודרניים חילוניים ובין שבבתי היוקרה של אספנים שהאמנות בהם היא חלק מדקורציית פאר, תיעודיה המתוחכמים גוזלים מהיצירות את ההילה, הקדושה והניטרליות. במקום אלה עולה שאלת הבעלות על היצירות, שאלת הארגון של החפצים. כלומר, הדיון באידיאולוגיית הטעם ותכתיביה. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ