האמן האיסלנדי שמתבונן בהתנחלויות בעיניים מצועפות

בעבר היתה האירוניה כלי לחתרנות תרבותית, היום היא נשקו של השבע. זו הבעיה המרכזית בתערוכה של האמן האיסלנדי ראגנאר קיארטנסון, הכוללת עבודות וידיאו וציורים שצוירו בהתנחלויות

גליה יהב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גליה יהב

פעם לאירוניה היתה עוצמה מפרקת. היא היתה נשקו של החלש. כנף השררה היתה רועדת קלות מהדף פגיעתה של אירוניה מרה כלענה. היא היתה אחת התחבולות האפקטיביות, טקטיקת ביטוי שנונה שאי אפשר להתעלם ממנה, ממיינת קהילות למתוחכמות ובינוניות, תמימות ומעודכנות, רגשניות וביקורתיות. כיום נהפכה האירוניה למחלה מדבקת, אולי ממארת. היא כבר לא מסמנת דבר מלבד חולשה מודעת לעצמה. הממד המעושה שבה איבד מכוחו החתרני ונהפך לתכלית. כיום אמנות אירונית מכוונת לרוב כלפי עצמה. היא מודעת לכך שעשו את זה קודם ומודיעה על כך לצופה, מעודכנת בנוגע לחוסר יכולתה לשנות מציאות ואת זאת היא מציגה. ברור לה שהשאיפה או התשוקה ליצור שינוי אינן רלוונטיות וזו המשמעות שלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ