האמנית רונית פורת משאירה את הצלליות השחורות בצל

בתערוכתה החדשה, "צייד הזמן", משתמשת רונית פורת בתצלומים ישנים כדי לספר על נערת רחוב גרמנייה שנהפכה לרוצחת לאחר שנפלה קורבן לפדופיל. חומרי הגלם החזותיים חזקים, אבל פורת אינה מציעה תובנה מעניינת על אודותיהם

גליה יהב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גליה יהב

כמו בתערוכתה הקודמת, "היפוקמפוס" מ–2012, גם "צייד הזמן" של רונית פורת היא מיצב צילומי, המורכב מתצלומים שנלקחו ממקורות רבים ושונים, טופלו בדרכים שונות, ונתלו בסדרות היוצרות בשביל הדימויים תחביר והקשר חדשים. גם הפעם הארכיון שלה נשען בעיקר על דימויי שחור־לבן מתקופת רפובליקת ויימאר, העוסקים במקרי קיצון אזוטריים, וגם הפעם דלתה פורת דמות של אשה שהביוגרפיה שלה כוללת ממד "שערורייתי", כלומר טראגי, והיא מתחקה אחריה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ