התערוכה "לילית": לעקור את האנושי מהאמנותי, ובהנאה

הפסל והאנימטור טומי הרטונג עוסק במיתוסים של בריאה וחורבן, שאותם הוא מקטין ומנרמל. בתערוכתו החדשה בגלריה ברוורמן הוא מכניס את השדים, הפיות והליליות למרחב מוכר ושגרתי

שאול סתר
שאול סתר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שאול סתר
שאול סתר

אנו חיים בתקופה אפוקליפטית. מה שהיה בעבר נחלתם של נאמני הר הבית, עובדי כוכבים ומזלות, נושאי נבואות חורבן או רואי חזיונות, נהפך בימים אלה לזעקתם של המפוכחים ברציונליסטים; כיצד זה האנושות, שכה האמנו בתבונתה, בכושר התפתחותה ובריבונותה העצמית, פונה אחורנית, מתנשלת מהישגיה, בוחרת במטופש ובנורא, הולכת אל עבר תהום? באופן מעניין, גם אם לא בלתי צפוי, דווקא ההומניסטים הם שקורעים כעת קריעה (גם מעל דפי עיתון זה): מקוננים על התחזקותה של דת, על שלטונם המחודש של מיתוסים קדומים, על השתררותן של אמונות שווא. הם רואים שחורות, מכינים עצמם לרע מכל, לתבוסה במלחמה האחרונה, ליום הדין של האדם. שני כוחות, הם מתריעים, מאגפים את האדם בתנועת מלקחיים: האלים שבשמים והמכונה שבפנים. הכוח התיאולוגי — האמונה בנפלה ובנסתר, בריבון שאינו האדם; והכוח הטכנולוגי — התנועה האינרטית, חסרת הכוונה והרצון, משוללת הריבונות. שניהם נדמים כחורגים ממידותיו של האדם, ושניהם יכולים להביא לקצו.

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ