מדוע מיכל היימן מלבישה סלבריטיז ישראליות בכתונת משוגעים

תערוכתה של מיכל היימן, המוצגת במערך התערוכות "בעקבותיה", בנויה כולה על מנגנון ההזדהות. אבל האם הזדהות עם מאושפזת אנונימית במקלט למשוגעים בלונדון במאה ה-19 אפשרית כלל?

שאול סתר
שאול סתר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שאול סתר
שאול סתר

מערך התערוכות "בעקבותיה" מצליח היכן שתערוכות מוזיאליות המוצגות במקביל זו לזו נוטות להיכשל. המבנה של מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית – על מפלסיו השונים, חדריו הרבים, פניותיו ומעבריו – הציב בעבר קושי גדול בבנייתו של רצף תערוכות אחד. לא היה בכך עניין יוצא דופן: מוזיאונים רבים בארץ נראים כהתקבצות של כמה גלריות תחת קורת גג אחת; הם מציגים תערוכות שההסמכה ביניהן שרירותית ונעדרת מהן מחשבה אוצרותית כוללת. אולם מערך התערוכות הנוכחי במוזיאון הרצליה הוא סך הגדול מחלקיו: זהו מכלול רהוט, פועם. כך, גם התערוכות הצנועות יותר במערך מקבלות משנה תוקף מכוח הרצף שבו הן נתונות וההשלך שלהן על התערוכות האחרות.

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ