שאול סתר
שאול סתר

דיון ציבורי הוא דבר טוב לאמנות — גם כאשר הוא מתלהט, אפילו כשהוא מוצא מהקשרו. העשייה האמנותית סובלת ברגיל מסגירות ומאי מובנות: היא נתחמת ברשותם של בעלי עניין ומסורים לדבר, בעוד בעבור האחרים היא נותרת אטומה וחסרת פשר. ה״שערורייה״ הפוליטית פורצת את הסגירות הזאת: היא מולידה עיסוק פומבי והד ציבורי. נכון, טעמיה זרים לדיון האמנותי: היא מונעת לרוב מאינטרסים פרסונליים צרים, ונערכת בעבור מרכזי מפלגות ועסקניהן; היא חוץ־אמנותית. אבל אין זה אומר שעל עולם האמנות להתגונן בפניה, להתרעם על החדירה לתחומיו, לטעון לעצמאותו ולחכות עד יעבור זעם. ביכולתה של האמנות לחולל היסט בדיון — לקחת את הזרקור שלפתע הופנה לעשייתה ולהטותו בעצמה, להמשיך ולגלגל את הדיון במונחיה ובאמצעיה שלה. השערורייה הפוליטית היא הזדמנות בעבור האמנות.

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ