כשעבודות הווידיאו של יסמין דייויס מוצגות בבית יש להן משמעות אחרת

הפורמליות של עבודות הווידיאו של יסמין דייויס עשויה להרתיע. אבל בהצבתן בתערוכה בביתו של עודד שתיל קורה להן משהו ייחודי שלא יכול להתקיים במוזיאון

שאול סתר
שאול סתר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שאול סתר
שאול סתר

עודד שתיל, אספן אמנות ואיש אוהב יצירה, הפך לאחרונה את ביתו לגלריה לאמנות. הוא פינה את המבואה ואירגן מחדש את הסלון, הזיז את אוסף האמנות לחדרים אחרים והעמיד חלל תצוגה ארעי לתערוכות מתחלפות — ללא פתיחות רבות משתתפים, אבל עם מספר מבקרים יציב ומרשים.

לאור מצבן העגום של רבות מהגלריות המקומיות, שמציגות תערוכות מכירה קבוצתיות כבר באמצע השנה, יש בעשייה הזאת משהו מסקרן ומעורר. בלבה ניצב מעשה של הזמנת אורחים — קריאה להיכנס אל תוככי הבית, חשיפת מרחב המגורים הפרטי, שמזמנת גם אינטימיות משונה, עם הדייר־האספן ולעתים אף עם האמן או האמנית המציגים. זו גם הזמנה לארגון מחדש של מרחב התצוגה ותנאי הצפייה. החלל הגלריסטי הרגיל, הנבדל כדי להציג יצירות אמנות, נהפך כאן למרחב רב שימושי, שאינו רק מוכוון־תצוגה ואינו מוסדר לאופטימליזציה של חוויית צפייה לא מופרעת: יש בו רהיטי בית ורעשי רחוב, והוא אחוז ברצף של חיים, שבתוכו הוא מציב עבודות אמנות. והבאים בו, המציגים והמתבוננים, מוותרים ולו לרגע על האנונימיות המונחת בבסיס מסירתו וקליטתו של המעשה היוצר.

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ