"בנוגע לאפריקה" היא תערוכה קולוניאלית אטומה

הרבה עזות מצח נדרשת כדי לחגוג אפריקה נטולת היסטוריה וסבל בתערוכה תל־אביבית. התערוכה "בנוגע לאפריקה" עושה בדיוק את זה

שאול סתר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שאול סתר

מהי אפריקה? יבשת שחורה, אבל מלאה בצבע; מקום רב התרחשויות, תזזיתי, עם המון אנרגיות מתפרצות ושמחת חיים. ומהי אמנות אפריקאית? אמנות צבעונית, כמובן, עולה על גדותיה, המציגה אנשים גופניים וייצריים בתספורות מעט משונות ולבוש זר ומוזר, בסביבה טבעית ופראית או עירונית עזובה. ובאמת היה כדאי לחכות לשנת 2017 כדי לנכוח בתערוכה שמאורגנת על בסיס הקלישאות החבוטות שרודפות את היבשת, ובגרסה נוחה למשתמש, מותאמת לילדים, נעימה לצפייה. שורה של מאבקים אנטי־קולוניאליים הרואיים, עקובים מדם ואומללים, מחשבה פוסט־קולוניאלית שנערכת כבר כחצי מאה, מחקר עכשווי באשר לגיבושה של מסורת פילוסופית אפריקאית – לכל אלה אין זכר בתערוכה; הם אינם ממין העניין כאן. תחת זאת, קירות הגבס באולם נצבעו בסגול, ירוק וכחול, ועליהם נתלו עבודות שנעות בין אמנות לאתנוגרפיה גולמית (וידיאו ש"קיבץ קטעי מוזיקה וריקוד מאפריקה") לבידור ברמה גבוהה (המחזה שנונה של אגדה אורבנית, לפיה בנימין נתניהו נולד בצפון סודן). אכן חגיגת אמנות במיטבה.

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ