המערב הפך את איי וייוויי לקדוש, אבל המסר שלו הולך ומתרדד

איי וייוויי, שמוזיאון ישראל מקדיש לו עתה תערוכה, כבר לא יוצר יצירות, אלא את עצמו כיצירה. ואולם המעבר למוזיאונים הגדולים של המערב הפך את היצירה הזאת לשטוחה וצפויה

שאול סתר
שאול סתר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שאול סתר
שאול סתר

איי וייוויי הוא האמן החי המפורסם ביותר בימינו. הוא הפך לשם נרדף לאמנות הגלובלית העכשווית – לעיסוקה בעניינים הפוליטיים המטלטלים את העולם (עבודה, פליטות, מערכי מעקב ושליטה, צנזורה), לתביעתה הנחרצת לחופש ביטוי ופעולה, ולרדיפתה בידי משטרים טוטליטריים. כל זאת בעבודות ענק אדירות ממדים, שעושות שימוש בחומרים מוכרים ומובנות בקלות ובמהירות. מעבר לכך, איי מסמן את עמדתו של האמן הגלובלי, מי שנולד וגדל הרחק ממרכזי האמנות המערביים, ומשעה שהתיישב בהם – בניו יורק של שנות ה-80 או בברלין של העשור האחרון; לשם חניכה, יצירה, מקלט, או הצלחה – הוא מעבד בהם את חומרי מולדתו. איי אכן לקח חלק חשוב באוונגארד היצירתי הסיני החל באמצע שנות ה-70, וכניסתו אל לב שדה האמנות הבינלאומית מציגה את האפשרויות הגלומות בו אך גם את מחיריו. הפרסום הרב שלו זכה בעשור האחרון – מעצרו בבייג'ינג ב-2011 והקמפיין הבינלאומי לשחרורו קיבעו סופית את מעמדו כסופר־סטאר של האמנות הפוליטית – מוציא את עבודתו מההקשר המקומי שלה ונוטע אותה בהקשר אחר, שהוא למעשה העדר־ההקשר של האמנות הגלובלית.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ