אורן אליאב מפרק את הציור ומרכיב אותו מחדש

הציור של אורן אליאב חושף את המעשה שבציורים רבים אחרים נותר מרומז או חבוי: פנייתו הישירה של הציור אל ההיסטוריה היצירתית שכוננה אותו. פנייה זו אינה רק מקודדת בציור, נערכת עבור יודעי ח״ן ומספקת מפתח סתרים להבנתו: אצל אליאב היא מונחת בתשתיתו, כנקודת המוצא הגלויה שלו. זהו ציור שמצייר ציור - מעתיק דימוי קיים ומעבד אותו. הבד הריק איננו הראשית שלו; מלכתחילה הוא רווי בתולדות. בכך מציב אליאב את הציור כמעשה יצירה שאיננו ראשוני וספונטני, כי אם תוואי של יחס, אופן התבוננות.