היצירה איננה ליברלית. היא מחויבת, קנאית, פעמים רבות אוטוריטרית, לעתים חשוכה

לנוכח השיח הער סביב צנזורה אמנותית, חשוב להזכיר: היצירה איננה תובעת את חופש הביטוי, כי אם ביטוי של חופש. לחופש אין ביטוי אחד, מוסכם, שעליו יש להגן; מעשה היצירה הוא חיפוש אחר ביטוייו השונים. טור פרידה

שאול סתר
שאול סתר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שאול סתר
שאול סתר

האמנות נמצאת בימים אלה בכותרות. מדברים על מתקפה על חופש הביטוי, על הצרת גבולות המותר באמנות, על חוקים שנחקקים ושגם אם אינם נאכפים, יש להם אפקט מצנן. והנה אנו כבר עדים למהלכים של צנזורה: הפסל ״מק'ישו״ של יאני לינונן הוסר בחודש שעבר מתצוגה במוזיאון חיפה; ההפרויקט של מאירה אשר שחג סביב השיר של דארין טאטור לא הוצג לבסוף בתערוכה בנושא צנזורה ב'מעמותה' בירושלים; חלקים מדמותה המעורטלת של איילת שקד בציור של ים עמרני כוסו בשנקר לפני שנתיים וחצי. אל מול המקרים הללו קמה קריאה להגן על חופש הביטוי והיצירה – לא לקבל שום הגבלה, להיאבק על הזכות להראות כל דבר ובכל מקום, ככל שהוא שנוי במחלוקת, מכיוון שהוא שנוי במחלוקת. מצטטים את האמירה שמיוחסת (בטעות) לוולטר: ״איני מסכים למלה מדבריך, אבל אהיה מוכן להקריב את חיי על זכותך לומר אותם״. האמניות והאמנים נקראים להצטרף למאבק על חופש היצירה: נדמה כי כדור השלג החל להתגלגל במדרון, ואם לא ייעצר במהרה, בתוך שנים ספורות לא תהיה פה יצירה חופשית.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ