שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

התצוגה הפורנוגרפית מאוסף מיכאיל גרובמן מדגישה את נוכחותו כאנומליה באמנות בישראל

אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבי פיטשון

עבודת הווידיאו היחידה בתערוכה המציגה מבחר ספציפי מאוד (דהיינו: ארוטי/פורנוגרפי) מתוך האוסף של האמן מיכאיל גרובמן, היא – וזה לא מפתיע בהתחשב בנושא – עבודה מ-2007 של רועי רוזן ובה משתתפים גרובמן עצמו ואשתו אירינה. ב"קבוצת הקבורים בחיים, בדיחה היסטורית מס' 2", כך היא נקראת, אפשר לראות טרוריסטים מכוסי פנים שובים את גרובמן ואשתו (בקלוז־אפים יש סימני אלימות על פניה), ובסגנון סרטוני וידיאו של טרוריסטים ובני ערובה מכריחים אותם לספר בדיחה היסטורית גסה על המלכה קתרינה ומאהבה פוטיומקין. במהלך הבדיחה מוזכרים מעלליה המיניים הפרועים של קתרינה (הרבה זרע של סוסים ומשהו עם נגני בללייקה עירומים). קתרינה רוצה לתת לפוטיומקין מתנה שתהיה בעת ובעונה אחת מתגמלת ונקמנית. הפאנץ' ליין: לתת לו להיות מלך פולין. סטגדיש! העבודה משעשעת במידה, אסתטיקת סרטוני הטרור משכנעת במידה, אבל בסופו של דבר זו תזכורת לצד החלש של גוף עבודתו של רועי רוזן (כן, יש כזה!). השימוש שלו במיניות בוטה וסוטה אפקטיבי כשהוא משולב ביכולות הציור והאיור הגאוניות שלו ו/או בסיפורי מסגרת שיוצרים דיסאוריינטציה וטלטלה אצל הצופה ("חיה ומות כאווה בראון" שלו זו דוגמה מובהקת לאפקט הזה). אבל פה ושם העבודות שלו משאירות את הרושם שהוא סתם מנצל את מעמדו כאמן כדי להחצין להנאתו פנטזיות מיניות, והן מתקבלות כמעין מופע במועדון סקס (או אכן בדיחה גסה) במסווה של ציור או וידיאו, ללא ערך מוסף.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ