הציורים של שיר מורן צוללים באומץ לחוסר היכולת להפריד עונג מרוע

בשילוב פרוע בין דמויות נשיות, קריקטורות מקלאסיקות ילדות, סגנון קומיקסי ומצע לא שגרתי לציורים מעמתת אותנו מורן עם אחד האתגרים הקיומיים של העידן המודרני, וזאת מבלי לערסל אותנו בנחמתו של מוסר השכל

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אבי פיטשון
אבי פיטשון

שיר מורן קנתה יריעות עור ברמת עיבוד מינימלית וראשונית (הערה אתית: הבעיה המוסרית החריפה בתחום זה היא תעשיית הבשר, לא אמנית יחידה שעובדת על עור. כוונו את זעמכם למי שעושה את הנזק הרציני. תודה). היא ציירה על היריעות תוך שימוש סימולטני בטכניקות שונות – חריטה, ניקוד, רישום, מריחה – ובסגנונות שונים: ברוב הציורים דיוקן נשי ראשי הממוקם בסביבה שנעה בין ריאליזם לסוריאליזם, בין פיגורטיבי למופשט. הסגנון המושטח והשימוש בצבעים עזים הם קומיקסיים באופיים, ומתכתבים עם הצד האוונגארדי יותר של ז'אנר הנובלות הגרפיות. מורן לא שינתה את צורת היריעות אלא ציירה עליהן ותלתה אותן כפי שקיבלה אותן, כלומר עבדה בתוך הצורות הרנדומליות והאמורפיות שהיו ברשותה. לציורים גם הוצמדו פיסות של חגורות עור עם אבזמים, שכאילו משמשות להם מתלים אבל מאחר שגם עליהן מורן ציירה, הן מתקבלות כמעין שלוחות מוזרות של ציור שצורתו אמורפית ממילא.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ